מסופר על הצדיק ר' סלמאן מוצפי זיע"א, שתמיד היה נזהר שלא יצלמוהו. בני ביתו סברו שהתנהגותו נעוצה בסברה שרוחות שורות על דיוקן האדם שנברא בצלם אלוקים ומפריעות לו בעבודת ה'… אולם טעם אחר לגמרי היה לרב, וכה אמר: הסיבה העיקרית שאני מתנגד בחריפות להצטלם, אינה מהטעם שאתם חושבים, אלא הסיבה היא חמורה מזה בהרבה!
כי כאשר האדם מתיר לעצמו להצטלם, הוא גם מתחיל לעשות לעצמו אלבומים ואוסף תמונות, עד שבמשך הזמן מצטברות אצלו מאות תמונות. יום אחד הוא יושב ומסתכל בתמונות, ומאבד זמן יקר. כרבע שעה או מחצית השעה בהתבוננות על תמונות, ומבטל תורה! וזו עבירה חמורה! נמצא שבעומדו להצטלם, הוא מכין את עצמו לעוון של ביטול תורה, מכיון שתכלית עמידתו מול המצלמה היא למטרת הסתכלות לאחר כך.
פעם אחת שאלו את הרב סלמאן מדוע הוא הולך בנעליים ללא שרוכים? תשובתו המפתיעה היתה: "כדי לחסוך בזמן!"
מספרים שכאשר חלה ראש הישיבה, ר' נפתלי טרופ זצ"ל, ומצבו היה אנוש, הבחורים בישיבה לא חדלו מלעורר רחמי שמים לרפואת רבם האהוב. אחד הבחורים יצא לעשות מגבית 'חיים', כלומר, שבחורי הישיבה יתנדבו מימי חייהם לזכותו של ר' נפתלי. לאחר המגבית, נכנס התלמיד אל רבינו החפץ חיים, והודיע לו שהבחורים נדבו מימי חייהם היקרים לזכותו של ראש הישיבה, ואף העז לבקש מהחפץ חיים שישתתף אף הוא במגבית זו.
החפץ חיים ישב בכובד ראש, וחשב כמה הוא יכול לתרום לזכותו של ר' נפתלי. לאחר מחשבה מעמיקה נענה ואמר שהוא מוכן לתרום 'דקה' מחייו לזכותו. השמועה עשתה לה כנפיים בישיבה, עד כמה החפץ חיים מייקר את הזמן יותר מכל, וכבר למחרת גברה ההתמדה בישיבה בכפל כפליים.
מכאן ילמד האדם כמה צריך להיות זריז בכל מעשיו, כדי שלא לבזבז מזמנו היקר, ולנסות להשקיע כמה שפחות בענייני הגוף, כדי שיוכל להשקיע את מירב זמנו בתורה ובמצוות!
מתוך אפריון שלמה