יום ראשון א' בסיון תש"פ
מדוע צריך לאכול את קרבן הפסח דווקא כשאינו רעֵב?
כפי שלמדנו, את קרבן החגיגה הקרֵב יחד עם קרבן הפסח, יש לאכול לפני קרבן הפסח, כדי שקרבן הפסח יֵאכל 'על השׂובע', דהיינו, שלא יהיה רעֵב בשעת אכילתו. וכזכר לכך, תיקנו חכמים לאכול את מצַּת ה'אפיקומן' בסוף ליל הסדר, כלומר, לאכול מצה 'על השובע'.
בתלמוד ירושלמי אמרו, שהסיבה לאכילה 'על השובע', היא משום שבנוגע לקרבן הפסח נאמר בתורה: "וְעֶצֶם לֹא תִשְׁבְּרוּ בוֹ"; ואם יאכל כשהוא רעב, יש לחשוש שמרוב להיטותו בעת האכילה, ישבור את העצם.
ויש מהראשונים שכתבו שהטעם הוא, מפני שהאכילה בהיותו רעֵב אינה דרך חשיבות וגדוּלה, ואינה מתאימה לקרבן הפסח. ויש שכתבו שהטעם הוא, כדי שבסוף אכילתו יישאר בפיו טעם קרבן הפסח, וטעם המצה הנאכלת יחד עמו.
[שו"ע תעז, א; ביאורים ומוספים דרשו, 3]
מי שלא אכל מצה בליל הסדר עד לאחר חצות הלילה – איזו ברכה מברך עליה?
נחלקו תנאים בנוגע לזמן אכילת קרבן הפסח והמצה בליל הסדר: לדעת רבי אלעזר בן עזריה, זמן האכילה הוא עד חצות הלילה, ולדעת רבי עקיבא – עד עלות השחר. ונחלקו ראשונים כיצד נפסקת ההלכה, ומהם שהסתפקו בדבר.
ויש שכתבו שאף לדעת רבי עקיבא, זמן אכילתם מדרבנן הוא עד חצות, כדי להרחיק את האדם מן העבירה, דהיינו שלא ישתהה לאחר חצות עד עלות השחר ויפסיד את זמן המצוה.
ומאחר ומחלוקת ראשונים היא, ואין הלכה פסוקה בידינו – לכתחילה חובה לאכול מצה לפני חצות; ומי שלא אכל עד חצות, חייב לאכול לאחר חצות, כדי לצאת ידי חובה לדעת הסוברים כן, אך מאידך, מִספק, יברך על המצה רק 'המוציא', ולא יברך 'על אכילת מצה'.
וכך הדין גם בנוגע לאכילת מרור, שמי שלא אכל עד חצות, יאכל לאחר חצות, אך ללא ברכת 'על אכילת מרור'.
[משנ"ב תעז, ו, וביה"ל א, ד"ה ויהא]
מי ששכח לאכול 'אפיקומן' ונזכר רק אחרי 'חד גדיא' – כיצד ינהג?
מי ששכח לאכול מצה ל'אפיקומן', וכבר בֵּרך ברכת המזון – אם נזכר בכך לפני שתיית הכוס השלישית מ'ארבע כוסות', (ששותים מיד לאחר ברכת המזון), יטול ידיו, יברך 'המוציא', יאכל מצה לאפיקומן, יברך ברכת המזון, ואז ישתה את הכוס השלישית, וימשיך את ה'סדר' כרגיל.
ואם נזכר בכך לאחר שתיית הכוס השלישית, הדין כך: אם אכל במהלך הסעודה 'כזית' מצה 'שמורה' – משעת הקצירה, כפי הנהוג בימינו, שכל המצוֹת המיועדות לקיום המצוה הן 'שמורות' הן משעת הקצירה – בנוסף על המצה שאכל לשֵׁם מצוַת אכילת מצה, יצא בכך בדיעבד ידי חובת אפיקומן, ואינו צריך לאכול עתה מצה נוספת.
ואם לא אכל מצה שמורה במהלך הסעודה – אף אם נזכר בכך רק לאחר גמר כל הסדר, יטול ידיו ויאכל מצה לאפיקומן. וראה במקורות בנוגע לשתיית כוס יין לאחר ברכת המזון.
[שו"ע תעז, ב, ומשנ"ב יב, יג, יד ו־טז, וראה שם, ט ו־יז]