מסופר על רבן של כל בני הגולה מרן רבי חיים עוזר גרודזינסקי זצ"ל, שפעם הלך ברחוב עם קבוצה מתלמידיו, וניגש יהודי לר' חיים עוזר ושאל : האם כבוד הרב יודע היכן כתובת פלונית?
ר' חיים עוזר ענה לו בחיוב, והסביר ליהודי שכתובת זו נמצאת בצד השני של העיר מהלך של מחצית השעה, ולא הספיק היהודי לברר עוד פרטים כיצד מגיעים ואיך? ומיד נטל ר' חיים עוזר את ידו של אותו יהודי והתחיל ללכת איתו את כל הדרך עד שהגיעו לאותה כתובת, ונפרד ממנו היהודי בהכרת טובה.
תלמידיו שהיו מופתעים עד מאד מהנהגה זו של רבם, המתינו עד שנפרד מהיהודי, ואז שאלוהו? מדוע טרח הרב ללכת עם היהודי את כל הדרך? וכי א"א לומר לו את הכיון שעליו ללכת, ואף אם רחוקה הדרך הרי באמצע יעצור וישאל עוד מישהו עד שיגיע לכתובתו? וכי כך צריך רבן של כל בני הגולה שזמנו כה יקר לטרוח?
ענה להם ר' חיים עוזר: וכי לא שמתם לבכם לכך, שיהודי זה מגמגם? הלא ראיתם את הבושה הגדולה שהיתה בפניו כשהציג את שאלתו בקושי רב בפנינו! נו, אם הייתי מראה לו את כיון הדרך, והיה צריך באמצע הדרך לשאול עוד אדם כיצד להגיע, ואולי אף פעמים מספר, כמה בושה גדולה היתה ליהודי הזה?
שוה היא כל הטרחה ללכת את הדרך הארוכה, ולהראות ליהודי את הכתובת המדוייקת, העיקר למנוע בושה נוספת מהיהודי הזה!
דבר פלא הוא עד מאד! פרשת משפטים בה מבוארים המצוות והחיובים שניתנו לישראל, פותחת במצוות שחרור עבדים!
וכי לא היה ראוי לפתוח במצוות יותר מרכזיות? כמצות שמירת השבת והמועדים המופיעים בהמשך הפרשה? האם לא היה ראוי לפתוח בחיובים שבין בני אדם בני חורין?
מדוע מנתה התורה את מצות שחרור עבדים כמצוה הראשונה בפרשת המשפטים בהם נצטוו ישראל?
התמיהה אף גדולה יותר, מהמבואר בהפטרת הפרשה, שמצוה זו של שחרור עבדים, נצטוו ישראל כבר ביציאתם ממצרים! מלבד ציווה בהר סיני! מדוע?
דבר גדול באה ללמדנו התורה בזה!
פרשת משפטים עוסקת בעניינים שבין אדם לחברו ובזהירות בממון חברו, ללמדנו את הזהירות הנצרכת בכבוד השני ובממונו!
וכדי להדגיש בפנינו עד כמה צריכה להיות הזהירות לכל אדם באשר הוא, פתחה התורה בדיני עבד – שהוא האדם הבזוי והשפל – גם אותו צריך לכבד ולהזהר בכבודו! כל אדם באשר הוא אדם יש להזהר מאד בכבודו!
זה התורה באה ללמדנו – הזהירות בכבוד השני, היא בלא קשר למעמדו ותפקידו, כל אדם באשר הוא אדם, יש לכבדו ולהזהר מלפגוע בו בגופו בנפשו ובממונו!
לכך גם ציותה התורה על מצות העבדים מיד ביציאתם ממצרים, מבאר הגאון רבי חיים שמואלביץ זצ"ל, כי מיד כשהשתחררו בני ישראל מעבדות, כשטעם העבדות והשפלות עדיין בפיהם – אז מצטוים על כבוד העבדים, להבין כמה כל אדם באשר הוא – אדם הוא!
לא לחינם אמרו חכמי דורו של מרן רבי ישראל סלאנטר זצ"ל שנפטר בשבוע של פרשת משפטים, כי זוהי הפרשה שלו! הוא שטרח כל חייו להחדיר את ענין המוסר והמידות שבין אדם לחברו – 'זוהי הפרשה שלו'!
התענינות
אם אפשר את מקור הסיפור