ירמיהו הנביא כתב את מגילת איכה ברוח הקודש מפי הקב"ה, כדכתיב (ירמיהו ל"ו א', ב'): "ויהי בשנה הרביעית… היה דבר הזה אל ירמיהו מאת ה' לומר לו, קח לך מגילת ספר וכתבתה אליה את כל הדברים אשר דברתי אליך על ישראל ועל יהודה וכו'".
הטעם שפרקי איכה והקינות נסתדרו לפי סדר האלף בית (פרקים א ד):
"א"ר מפני מה לקו באלף בית [שבאיכה] מפי שעברו על התורה שניתנה באלף בית" (סנהדרין קד, א).
טעם אחר: אמר ר' יהושע למה נכתבו הקינות באלף בית, מפני שעברו ישראל על כ"ב עבירות כנגד כ"ב אותיות שבתורה (ילקוט שמועני איכה תחרב).
טעם אחר: משום שהסדר א' ב' מוכן ורגיל לכל, לסייע להם לישראל לשנן את דברי התוכחות והקינות (מדרש תדשא).
הטעם שפרק ה' אינו בסדר אלף בית:
לפי שד' פרקים ראשונים עוסקים בתיאור העזות בעם ישראל, ובעקבותיה את המצב המצפה להם לישראל בעקבות כך, משא"כ פרק ה', הוא תפילה לקב"ה שיתבונן על מצב העם, ולכן בפרק ה' בין לטעם [שסידרו על סדר א' ב'] לפי שעברו על דברי תורה שניתנו בכ"ב אותיות, בין לטעם שעברו עברות כנגד כ"ב אותיות, וכן לטעם של המדרש תדשא שיהיה שנון בפיהם, פרק ה' אינו קשור לחטאות בני ישראל, ולכן לא באו להזכירן ולא לפרטן ולכן א"צ שיהיה שנון בפיהם (אורות משפט ע"מ שסו).
הטעם שבפרקים ב' ד' מתחלפות האותיות 'עי"ן' ו'פ"ה' בסדר האלף בית, משא"כ בפרק א' שמסודר כסדר הא' ב' (מדרש איכה ב ג אות פה):
לפי שהיו אומרים בפיהם מה שלא ראו בעיניהם, וכעין זה מובא בסנהדרין (קד, א) בשביל המרגלים שאמרו בפיהם מה שלא ראו בעיניהם (מדרש שם).
הטעם שמתחלפות רק בפרקים ב' ד' ולא בפרק א':
לפי שאם היו משנים גם בפרק א', היה נראה לומר שזה היה סידרו של ירמיהו באלף בית פ"ה קודם לעי"ן, ולכן הראה לנו בפרק א' את סדר האלף-בית, ובפרקים האחרים הקדים פ"ה לעי"ן (מהרש"א).
טעם אחר: לפי שפרק א' מדבר על העיר ירושלים, ועליה לא שייך לומר שאמרו בפה מה שלא ראו בעין, משא"כ שאר הפרקים העוסקים באומה הישראלית, שעליהם נאמר שהקדימו בעוונותיהם פה לעין (בעל ידי משה).
טעם אחר: הקדימו פה לעין כנגד נביאי השקר, שהקדימו בפיהם מה שלא ראו בעיניהם, או כנגד זה שרדפו אחר אכילת פיהם ולא השתוקקו לגאולת עין (ילקוט מעם לועז בשם ספר אלון בכות).
צורת הקריאה
קוראים מגילת איכה בישיבה, ואף הבעל קורא יושב בקריאתה, והטעם: כדרך האבלים (תשובות והנהגות רצ).
זמן הקריאה
יש הנוהגים לקרוא מגילה רק בלילה, והטעם: על שם הנאמר (איכה א', ב'): "בכה תבכה בלילה" (שם ב יט) "קומי רוני בלילה" (ספר מנהגים דבי מהר"ם מרוטנבורג עמוד 334) .
קריאה בבוקר
"וטוב שיחיד יקרא גם ביום" (א"ר תקנט ד, משנ"ב שם ס"ק ב), וקוראים בלא ברכה, והטעם בלא ברכה: דהוי רק מנהג, ועל מנהג שאינו קבוע לא מברכים.
נשים בשמיעת המגילה
יש שכתבו שלא נהגו הנשים לשמוע או לומר מגילת איכה (ספר הליכות ביתה כה יט).
ויש שכתבו שראוי לכל אשה, אם אינה יכולה ללכת לבית הכנסת, שתשב בארץ ותאמר איכה, ומקיימת בזה מצוות אבלות בתשעה באב, ואם היא טרודה בגידול ילדיה – פטורה (תשובות והנהגות רצ).
בדיני המגילה
יש שנהגו לקרוא מגילה מתוך הכתב (לבוש תקנט א). ומברכים את ברכות המגילה כלקמן, ויש שאינם קוראים מתוך הכתב ואין מברכים.
ברכות המגילה
מברך על מקרא מגילה, ומברך בלחש, באופן שישמעו כולם, ואין מברך "שהחינו", ודבר פשוט הוא שאין מברך, ולעתיד לבוא שיהפוך למועד יאמרו ברכת "שהחיינו" (לבוש תקנט א).
במנהגי הקריאה (שו"ע תקנט ס"א)
מגביה קולו בקריאת המגילה כדרך הבוכים שמגביהים קולם כשמרבים הבכייה. בכל איכה מגביה קולו יותר, יפסיק בין פסוק לפסוק כדרך האומרים קינות (מהרי"ל אות כא), ופסוק אחרון בכל פרק שמתחיל באיכה יסיים בקול (משנ"ב תקנט ס"ק ב).
"השיבנו ה'"
כשמגיע לפסוק (איכה ח', כ"א) "השיבנו ה' אליך" אומרים הציבור, והבעל קורא חוזר אחריהם (לבוש תקנט א). ובהרבה מקומות נהגו שהציבור אומר "השיבנו" רק בפעם השניה, ויש שנהגו שהציבור אומר ב' פעמים "השיבנו".
הטעם שכופלים פסוק "השיבנו", לפי שמסיים בפסוק של תוכחה "כי אם מאוס… קצפת עלינו עד מאוד" הוצרכו לכפול פסוק שלפניו פעם נוספת, כדי שלא לסיים בפסוק של תוכחה (רש"י איכה ה פסוק כג).
קדיש אחר איכה
אין אומרים קדיש אחר איכה, והטעם: לפי שהקריאה היא ליחידים ולא שייך על זה קדיש (לוח הלכות ומנהגים אב).
לשליחת תגובות לכותב הטור, הרב יהודה לב שליט"א, כתבו ל- [email protected]