הרב ישראל ליוש
"אֵלֶּה תּוֹלְדֹת נֹחַ נֹחַ אִישׁ צַדִּיק תָּמִים הָיָה בְּדֹרֹתָיו" (בראשית ו', ט')
רש"י מביא שיש מרבותינו שדורשים אותו לשבח, כל שכן שאילו היה בדור צדיקים היה צדיק יותר, ויש שדורשים אותו לגנאי, לפי דורו היה צדיק, ואילו היה בדורו של אברהם לא היה נחשב לכלום.
שאלו המפרשים כמה שאלות: מדוע הדורשים לשבח מקבילים את נח לדור 'צדיקים', ואילו הדורשים לגנאי מקבילים את נח ל'אברהם', ולא כמו הדורשים לשבח ל'צדיקים', ועוד שאלו, אחרי שהתורה מעידה על נח שהיה איש צדיק ותמים, איך אפשר כלל לדרוש אותו לגנאי, הרי זו דרשה הנוגדת את עדותה של התורה.
שמעתי לפרש, שהרי הבדל גדול היה בין הנהגתו של אברהם כלפי בני דורו, להנהגתו של נח, אברהם עסק בהפצת האמונה בה' יתברך, ואף הוכיח את העם ע"כ שאינם מאמינים בו, ואילו נח היה אכן צדיק תמים אך הסתגר בד' אמותיו ולא פרסם את אמונת האלוקים לבני דורו, הוא לא הוכיחם על מעשיהם הרעים, והסתפק בעבודת ה' הפרטית שלו.
בזאת מבארים גם את העובדה שהוא הצטווה לבנות את התיבה במשך עשרות שנים, כי עי"ז אנשים שיראוהו עוסק בבניית התיבה ישאלו אותו על מעשיו, והוא יספר להם על המבול שה' עומד להביא לעולם בגלל מעשיהם הרעים, ובכך יתקן נח את דרכו שלא הוכיחם, ואולי עי"ז הם ישובו בתשובה.
א"כ קושיותינו מבוארות, כי אכן גם הדורשים לגנאי, חלילה לא סברו שנח לא היה צדיק, גם הם הסכימו כי צדיק גדול היה נח כפי שמעידה עליו התורה, אלא שבהנהגה המסוימת הזו של פרסום האמונה וההוכחה לזולתו, הוא בחר בדרך שונה מאברהם, ורק בהנהגה הזו לא היה נחשב לכלום כלפי אברהם.
רבנים ומנהיגים רבים ומגוונים היו לעם ישראל מאז ומעולם, כל אחד בדרכו הנהיג את צאן מרעיתו, יש אשר הוכיחו אותם ויישרו את דרכם בכל צעד ושעל, ויש אשר הראו דוגמא אישית ולא עסקו כלל בהוכחת העם, ואלו ואלו דברי אלוקים חיים, כל דור לגופו, וכל קהילה לעניינה, וכל רב כפי ראות עיניו הטהורות.
ה'בית הלוי', עוד לפני היותו רבה של בריסק, כיהן פאר כרבה של עיירת סלוצק, אך לאחר כמה שנים עזב את העיירה ועבר להתגורר בפולין ללא משרה רבנית, ורק לאחר מכן התמנה לרבה של בריסק.
וכך היה מעשה עזיבתו את סלוצק, הרס וחורבן זרתה ההשכלה באותם ימים, היא כילתה כל חלקה טובה, ונתנה את אותותיה על נגידי העיירה שהתרחקו בהדרגה בקיום התורה בשלמות ובדקדוק, בנו של א' מהנגידים המתרחקים, הגיע למצוות, ואביו ערך לכבוד המאורע אירוע מפואר ומרשים כראוי וכיאה למעמדו הרם בקהילה, עשירים ואישי ציבור רבים הוזמנו לחגיגת בר המצווה המפוארת.
בין המוזמנים היה גם הבית הלוי רב העיר, ולשם כך שכר הנגיד כרכרה מפוארת, והוא בעצמו נסע לביתו של הרב על מנת להביאו לבר המצוה, בהגיעו אל בית הרב, שאל אותו הרב: 'באיזו ענין ידרוש חתן המצוות?' העשיר היה מאוד נבוך משאלתו של הרב, ואמר לרב: 'היום זה לא כמו פעם, נערי בר מצווה כבר אינם מדברים בדרשתם בדברי תורה', נחרד הבית הלוי לשמע תשובת האב, וענה לו בנחרצות: 'אינני הולך לשמחה כזו שהחתן לא מדבר דברי תורה, כיון שזה מושב לצים'.
בדיוק באותה שעה בא לבית הרב א' מעניי העיירה שהיה דבק בתורת ה' וההשכלה לא כרסמה את תמימותו, גם הוא עשה באותו עת חגיגת בר מצווה לבנו. הוא לא בא כדי להזמין את הרב, לא עלה בדעתו שהרב יטריח את עצמו לשמחתו, ובכל זאת בא כדי לבקש מהרב ברכה לכבוד היום הגדול, אך כאשר שמע את דברי הרב שאינו בא לשמחה שהחתן לא מדבר דברי תורה, הרהיב עוז בנפשו ואמר לרב: 'בני כן הכין דרשה בדברי תורה, אולי יבוא כבוד הרב בבקשה לשמחתנו וישמע את פלפולו של חתן המצוות!', לפליאת הנוכחים ענה הרב בחיוב להזמנתו ושם פעמיו לצאת מביתו, העשיר נפגע מאוד מהתנהגותו של הרב, ע"כ שהוא מכבד את העני – איש כה פשוט, ובא לשמחתו, ואילו להזמנתו כלל אינו שת לבו. בכל מאודו ניסה לשכנע את הרב, שאם הוא לא יבוא, הדבר יפגע בו מאוד, 'כל עשירי העיירה מחכים לבואו של הרב', טען לו הנגיד, 'אישי הציבור והמכובדים, יודעים שהלכתי להזמין את הרב, ואיך אראה את פניי בלא הרב', הוסיף לטעון ולשכנע את הרב. אך הרב המשיך בעקשנותו, וחזר על דבריו: 'אינני הולך לשמחה שחתן המצוות אינו מדבר בדברי תורה, יידעו כולם כי הלכתי רק לשמחתו של נער המדבר דברי תורה'.
חזר הנגיד אל אולם השמחות במפח נפש, וספר לכל רעיו וידידיו על הבושות הגדולות אותן ספג בבית הרב, ובכעסו דיבר בלהט על כך שהרב הזה הינו אדם 'מיושן' שכלל אינו מתאים לקהילתנו הנאורה והמתפתחת, כל העשירים שנכחו באולם באותה עת הצטרפו לדבריו וכעסו על הרב מאוד, והחליטו כי עליהם לסלק את הרב מהעיר ויהי מה, ובשל כל החליטו כי אף אחד לא ישכיר דירה לרב, ואף איימו כי מי שישכיר לרב דירה ינודה ולא יעסקו איתו במסחר כלל וכלל. הם אף שכנעו את מי שכבר השכיר לרב דירה, שיוציא את הרב מדירתו, ומשלא הסכים החלו לעשות לו צרות ולנדותו מחברתם.
בצר לו פנה אל הרב וסיפר לו את הצרות הרבות שהוא עובר מעשירי העיירה, 'מה עלי לעשות?' שאל בעל הבית את הרב, 'אני רוצה מאוד שהרב ימשיך לגור אצלי, אך כבר תש כוחי מצרותיהם של בני העיר', ענה לו הרב: 'הסר דאגה מלבך, אני כבר החלטתי כי אני עוזב את העיר'.
השמועה כי הרב עומד לעזוב את העיר עשתה לה כנפיים, והיא אף הגיעה לאזני מושל העיירה הגוי. שלח המושל להציע לרב כי הוא יתן לו דירה בחינם, רק שלא יעזוב את העיר. אך גם להצעה נדיבה זו לא שהה הרב, וענה למושל, כי הוא אכן מאוד מודה לו על אדיבותו, אבל הוא כבר החליט שהוא עוזב את העיר, ו'הבית הלוי' הסביר את הנהגתו, שאינו רוצה שייצא מכך חילול ה', שהיהודים גירשו את רבם, ואילו המושל הגוי השאירו במשרתו.