אינם ראויים לברכה
אחד ממחזירי התשובה בארץ ישראל (הרב י. ו.) לקח קבוצה של אנשים מקיבוץ להראות להם את העיר בני ברק, הראה להם את הישיבות, בתי הכנסת ועוד מקומות שונים.
ובמהלך הסיור הכניסם לבית רבנו שליט"א, והראה להם את הבית בפשטותו, ובהמשך הכניסם לרבנו, וסיפר לרבנו מי הם, ובסוף ביקש מרבנו שיברך אותם.
ורבנו שליט"א אמר לו: 'לא, אני לא מסכים לברך, הם לא ראויים לברכה הם מחללים שבת, ואיני יכול לברך', הלה ניסה שוב ושוב אך רבנו לא הסכים בשום אופן.
וכך חזרו אח"כ לביתם. ואחרי כמה ימים שאל אותם המדריך מאיזה נקודה הם הכי התרשמו בעיר בני ברק, ואמרו כולם פה אחד, מכך שרבנו לא הסכים לברכם, שראו כאן שאפילו בדור חנפן ושקרן כל כך, שכל אחד מנסה לרמות את השני ולשקר עליו, וכאן יש איש אמת שאינו חושש לומר מה שדעתו האמיתית עליהם בפניהם, זה הדבר שהכי התפעלו ממנו.
אבל מיד ביקשו שיביא להם אברך לשבת שילמד אותם דרכי הנהגה לשבת קודש. (ברכי נפשי דברים עמ' קלג)
בדומה לזה אירע בשנה שעברה, לאחד המוסדות באר"י, היה יהודי מסורתי שהיה תורם להם סכום גדול כל חודש, ובאחד הימים קרא בעיתונות החילונית על רבנו שליט"א, וביקש ממנהלי המוסדות שרוצה להיכנס ולראות אותו.
נסעו עמו אותם מנהלים לבית רבנו, וכשנכנס רבנו השפיל עיניו ברצפה, והם סיפרו לו שיש כאן יהודי שתורם הרבה כסף והוא רוצה ברכה, ורבנו שעדיין עיניו היו מושפלות שואל את היהודי, 'האם אתה שומר שבת', והלה החל מגמגם, ורבנו נפרד ממנו לשלום ולא הסכים לברכם. כל הדרך חזור שתק הנדיב ושתקו המנהלים, הם הרגישו שהם נפלו כאן לבוץ והתחרטו על כך שהגיעו בכלל.
כשהגיעו למחוז חפצם פנה אליהם הנדיב ואמר להם 'תדעו לכם האיש הזה שהיינו אצלו הוא אוהב אותי באמת, יש כאלו שאוהבים את הכסף שלי וכדו' ובשביל זה לא יעירו לי על דברים מסוימים וכדו' כדי שלא יפסידו, אבל כאן זה אחרת.
("כאיל תערוג" גליון 134)