הרב יהודה יעקבזון
השבוע מתחילים לקרוא את ספר שמות, המתחיל במילים: "ואלה שמות בני ישראל". ידוע ומפורסם מה שכתבו הראשונים כי בפסוק זה נרמזה מצוַת 'שנים מקרא ואחד תרגום' בראשי תיבות: ו'חייב א'דם ל'קרות ה'פרשה ש'נים מ'קרא ו'אחת ת'רגום; או: ו'אדם א'שר ל'ומד ה'סדר ש'נים מ'קרא ו'אחד ת'רגום ב'קול נ'עים י'שיר י'חיה ש'נים ר'בות א'רוכים ל'עולם, וזאת על פי דברי חז"ל "שכל המשלים פרשיותיו עם הצבור מאריכין לו ימיו ושנותיו".
החיד"א, בספרו 'חומת אנך', מסביר שמצוה זו נרמזה דווקא כאן, בתחילת הסיפור של שעבוד מצרים, משום שעל פי הקבלה, הזיכוך שנעשה על ידי קריאת התורה שווה לזיכוך שנעשה בשעבוד מצרים.
תקנת הקריאה: יש אומרים שמשה רבנו ע"ה תיקן לקרוא שנים מקרא ואחד תרגום יחד עם התקנה לקרוא בתורה בכל שבת. ויש אומרים שאין זו מצות עשה נפרדת מדרבנן, אלא ענף ממצות תלמוד תורה, וכפי שכתבו הפוסקים בטעם תקנה זו, שמטרתהּ היא שכל אדם יהא בקי ורגיל בתורה. ומצוה זו מוטלת על כל איש מישראל, בין תלמיד חכם הבקי בתורה, ובין עם הארץ, וכן יש חובת חינוך לקטן במצוה זו; וכתבו הפוסקים כי אף לכך יש רמז בפסוק הנ"ל: ואלה שמות בני ישראל, כלומר, חיוב קריאת שנים מקרא מוטל על כל בני ישראל.
זמן הקריאה: החל מיום ראשון, ויש אומרים – החל מקריאת התורה במנחה של שבת, שבה מתחילים בקריאת הפרשה של השבוע הבא, ובתנאי שהקורא עצמו כבר התפלל מנחה. ולכתחילה ראוי לסיים את הקריאה בערב שבת, ויש אומרים שרצוי להתחיל ולסיים בערב שבת. ואם לא סיים בערב שבת, מצוה מן המובחר לסיים עד אכילת סעודת פת בשבת בבוקר. ואם לא עשה כן – יסיים טרם שיתפלל תפילת מנחה, שבה מתחילים לקרוא את הפרשה של השבוע הבא. ובדיעבד, יסיים לאחר מנחה, מבעוד יום. ובדיעבד – יש אומרים שיכול לסיים עד לסוף יום שלישי בשבוע הבא, כיון ששלושת הימים הראשונים של השבוע יש להם 'שייכות' וזיקה לשבת הקודמת. ויש אומרים שיכול להשלים עד שמחת תורה, שבה משלימים את קריאת כל התורה.
סדר הקריאה: יש אומרים שצריך לקרוא את המקרא פעמיים, ולאחריו את התרגום; ובדיעבד, אם קרא מקרא אחד, תרגום, ומקרא שני, יצא ידי חובתו. ויש אומרים שלכתחילה צריך לקרוא את התרגום בין שני המקראות, משום שקריאת התרגום לפני המקרא השני מועילה להבנת המקרא בקריאה השניה; ואף לדעתם, כמובן, אם קרא את התרגום לאחר שני המקראות, יצא ידי חובה. ברם, אם הקדים את התרגום לשני המקראות – יתכן שלא יצא ידי חובתו.
המקרא: לכתחילה יש לקרוא את המקרא בטעמים. ומי שהטעמים שגורים בפיו, ראוי שיקרא מתוך ספר תורה. וניתן לצאת ידי חובת 'מקרא' אחד בקריאה יחד עם ה'בעל קורא' בקריאת התורה. אולם, בשמיעה מפי ה'בעל קורא' – נחלקו הפוסקים אם יוצא ידי חובה; וטעמם של המחמירים – שמקיים בכך את מצות קריאת התורה, שהיא מצוה נפרדת ממצות 'שנים מקרא ואחד תרגום', ומשום כך אף ה'בעל קורא' אינו יוצא בקריאתו ידי חובת 'מקרא'.
התרגום: מעיקר הדין צריך לקרוא תרגום אונקלוס, ובקריאת תרגום מילולי אחֵר, אין יוצאים ידי חובה. ופסוק שאין בו תרגום, צריך לקוראו שלוש פעמים; ואם יש לפסוק זה תרגום ירושלמי (או התרגום המיוחס ליונתן בן עוזיאל) – יש אומרים שצריך לקוראו. ופירוש רש"י נחשב כתרגום אונקלוס; והלומד את פירוש רש"י במקום התרגום, צריך לקוראו בפיו, ופסוק שאין עליו פירוש רש"י יקראנו שלוש פעמים. וראוי לכל אדם לקרוא הן תרגום אונקלוס והן פירוש רש"י; ויש אומרים שמי שאינו מבין את התרגום, חייב מן הדין ללמוד פירוש רש"י. והמתקשה בהבנת פירוש רש"י, ילמד פירוש אחר המיוסד על דברי חז"ל ופירוש רש"י.
[שו"ע רפה, א-ה, משנ"ב א-יב, יד ו־יז, שעה"צ ח, י, יב ו־יג, וביה"ל ד"ה תרגום, ד"ה קודם וד"ה ישלים; ביאורים ומוספים דרשו, 1, 2, 3, 5, 10, 14, 17, 21, 22, 25, 26 ו־27]
2/662