הרה"ג רבי שמואל ברוך גנוט שליט"א
הרמ"א (או"ח תקפג, ב) כותב ש"נוהגים שלא לישן ביום ראש השנה (ירושלמי), ומנהג נכון הוא. וביאר הט"ז: שלא לישן – דאיתא בירושלמי מאן דדמיך בריש שתא דמיך מזלי'. והמגן אברהם כתב: האר"י אמר שאחר חצות מותר לישן שכבר נתעורר המלאך ע"י התפלות והתקיעות ובב"ח כת' שהר"ם ישן בר"ה והיושב בטל כישן דמי. וכתב המשנ"ב: שלא לישן וכו' – משום דאיתא בירושלמי מאן דדמיך בריש שתא דמיך מזלי'. והאר"י ז"ל אמר שאחר חצות מותר לישן שכבר נתעורר המלאך ע"י תפלות ותקיעות, והב"ח כתב שהר"מ היה ישן בר"ה. ויושב בטל כישן דמי. ועיין בח"א שכתב דאחר האכילה יקבע עצמו ללימוד, ואם ראשו כבד עליו יישן מעט אם א"א לו בלא זה, ויש נוהגים לגמור כל התהילים.
וכתב הערוה"ש: יש שאין ישנים ביום א' דר"ה ע"פ הירושלמי "מאן דדמיך בריש שתא, דמיך מזליה", ולא ידענו איפה נמצא זה הירושלמי. והאריז"ל לא חשש לזה ואמר דאחר תקיעות ואחר חצות כבר נמתקו הדינים, עכ"ל. ואכן כמה אחרונים כתבו שלא נמצא כן בירושלמי שלפנינו, אולם כבר ידוע שרבים ממימרות הירושלמי המובאים בקדמונים לא נמצאו בירושלמי שלפנינו, כיון שנחסרו מאיתנו חלק מגליונות הירושלמי. והמהר"ץ חיות כתב: "הקדמונים היו רגילים לכנות את המדרשים ופסיקתות אשר נתחברו בארץ ישראל בכינוי ירושלמי, ולא דקדקו בלשונם, ומי יודע באיזה מדרש מן המדרשים אשר נאבד מאתנו נזכר ענין זה".
ויש לשאול: מובא בחז"ל ובראשונים שהמזלות קובעים את מאורעות האדם, והא דאיתא בגמ' דאין מזל לישראל, פירשו הראשונים שבכוחם של ישראל לעקוף את מזלם הרע ע"י תפילה, צדקה או שאר מצוות. והיינו שלמרות שלא ניתן לשנות את עצמות המזל, אך כיון ש'אין מזל לישראל' (וכנ"ל), יכולים ישראל להתעלות מעל הילוך המזל או לגרום במעשיהם שהמזל לא יפגע בהם, שאף שהמזל ינוע במסילתו כדרך השפעתו, מ"מ תצליח דרך ישראל לגרום שהמזל לא יפגע בהם.
והאבן עזרא מבאר הענין כך: והנה לא יוכלו המשרתים לשנות דרכם, ושיעבור אחד מהם החק שנתן לו השם. גם כל צבא השמים והשפלים יקבלו מהם כפי מתכונתם, על כן לא ייטיבו ולא ירעו. והנה המשתחוה למלאכת השמים לא יועילו לו, כי אם מה שנגזר עליו כפי מערכת כוכבי מולדתו כן יקרנו, חוץ אם ישמרהו כח העליון יותר מכח הכוכבים, שיהיה דבק בו, אז ינצל מהגזרות".
הוא ממשיל על כך משל נפלא: "ואתן לך משל חשוב, שהיתה מערכת הכוכבים שיגדל נהר על עיר אחת וישטוף אנשים או ימותו. ובא נביא והזהירם, שישובו אל השם בטרם בא יום רעתם. ושבו אליו בכל לבם. ובעבור שדבקו בו, נתן בלבם, שיצאו אנשי העיר לחוץ להתפלל אל השם. והנה עשו כן. וביום ההוא גדל הנהר פתאום כמנהגו, כאשר ראינו בעינינו פעמים רבות ושטף כל העיר. והנה לא סרה גזירת השם והוא הצילם, וחשוב, כי המשרתים ירוצו כסוסים עוברים במסלה, ולא ירוצו להרע או להיטיב, רק ככה דרכם. וחשוב כי במסילה איש עור לא ידע מנהג הסוסים מתי הולכין אל ימין או לשמאל, והוא נשען על פקח שידע סורם. והנה הוא ישמרנו, כי ברוצם בצד זה יוליך העור לצד האחר, ומרוצת הסוס לא תשתנה והעור ימלט", עכ"ל.
אך יש להבין, היכן מצינו שהמזל נקבע ע"י מעשה האדם, הרי בפשטות המזל פועל ע"י עצמו, ע"י זמן ושעת ומקום הלידה, שעל ידי כך שהאדם נולד בזמן מזל מסוים, מורה מזלו על הלך רוחו, טבעו והמאורעות שיקרוהו במהלך חייו. ואילו כאן נראה שהתנהגות האדם גורמת לשנות את עצם מזלו, ע"י שישן בר"ה, וצ"ע היכן מצינו דבר זה, שהמזל נקבע ע"י מעשה האדם, ולא להיפך, שהמזל נקבע לעצמו מעצם לידת האדם בשעה ומקום מסוים, וכל מה שמצינו הוא שאע"פ שהמזל נקבע מעצמו, יכול האדם להפך מזלו ולזכות לסייעתא דשמיא למרות המזל, וצ"ע.
עוד יש לברר, במקרה שאדם שהאיצטגנינים והכלדיים אמרו לאדם שמזלו שבראש השנה מורה שהשנה הקרובה תהיה לו שנה רעה וגרועה, האם יכול לשנות את מזלו הרע ע"י שיילך לישון, ובכך ירדים את מזלו הרע, ואדרבה, יתקיים בו מאן דדמיך בריש שתא דמיך מזלי'.
על שאלה זו יש לומר ש'מזל ישן' הכוונה לצמצום ההשפעה, ולא יועיל לישון כדי לבטל את השפעת המזל, מפני שאין לו 'מזל חיובי' המשפיע לו שפע טובה והצלחה.
יתכן שכוונת הירושלמי ל'מזליה', אינה למזל יום לידתו, אלא למלאך השומר על האדם בשמי שמים. עי' שבת (מג, ב): אדם דאית לי מזלא מסייע לי' מזלא מסייע ליה, בהמה דלית לה מזלא לא מסייע לה. ופירש רש"י: מזלי' – מלאך שלו ומליץ עליו.
וראה בדברי הספר חסידים (סי' תתשס"א), שכתב: הנפש יש לה מזל ברקיע, נפש מהללת את השכינה אף לאחר מיתה, מזל המלאך מהלל למעלה בקול שהצדיק רגיל בו כדי שיזכור הקב"ה לדורו ולזרעו, ומזלו למעלה מששת ימי בראשית, כדי לתת למקיימי מצוה כאלו מששת ימי בראשית עוסקין בתורה עד תחית המתים, עכ"ל. ובהמשך (בסי' תתשס"ב), כתב: לכל אדם יש מזל ברקיע, תדע כשמתקנין על הכותל צורה אחת בדמות הגנב ומכה בעין הצורה את עין הגנב במקום אותו עין, לפי שעניני האדם ביד מלאך מזלו, ובעוד מלאך מזלו אצלו אין מזיק יכול להתקרב אליו, וכשמזל המכה אומר למזל הגנב מיד סר מעליו והמזיק מוכן להתקרב אליו, כי נגזר על מזל השומר את האדם ושולח לו מלאך אחד שלקתה הצורה מיד מסתלק והמזיק מזיקו, לכך קול אומר על כל בריה בשעת הזמן כבר הגיע זמן של פלוני לגדולה לעלות וליפול ולהכשל או להמלט כמו שרואה בצורות, עכ"ל. וראו בספר חסידים (סי' תתשנז-ח), וכן בילקוט ראובני (פרשת וארא) ועוד.
ולפי"ז כוונת הענין היא שאדם זוכה לעזר מקודש ממלאכו הטוב, הדואג להצלחתו ומתפלל בעדו בשמים. וכאשר האדם ישן ואינו שת ליבו למידת הדין המתוחה בשעה זו, תש כח מלאכו והוא אינו יכול להעתיר בעוז ובגבורה בעדו.
ובשער המלך (לאב"ד ווייעלקאטש) כתב: והענין שלעולם צריך להיות התעוררות מתתא לעילא, דכתיב 'שובו אלי ואשובה אליכם', וצריך האדם לעורר את מלאכו הטוב והוא יעורר למעלה למעלה, מה שאין כן אם הוא דמיך וישן ואינו מתעורר מתתא, אין התעוררות לעילא, וזה דקאמר דמיך מזליה", עכ"ל.
מדברי השער המלך מתבאר שעל האדם לעורר עצמו בעולם הזה, כדי לזכות להתעוררות בעניינו למעלה, וכשהאדם ישן בראש השנה, אינו זוכה להתעוררות מלעילא. ולכאורה אינו ענין לסוג המזל הקובע על טבעי האדם, אורחותיו ומאורעותיו.
עוד י"ל באופן אחר, שהשינה בראש השנה משפיעה על המזל, לא בתורת 'מעשה האדם' המשנה את המזל, אלא שמה שקורות האדם בראש השנה הוא מזלו, ומה שמרחש אצלו בזה היום הוא השתקפות של כל השנה.
השינה בראש השנה אינה מרדימה את המזל הרע. כי הישן הוא אדם החי. והעירנות מבטאת את החיים. ואילו המזל הרע הם הכוחות שפועלים נגד חיי וטובת האדם. ואם יישן דמיך מזליה.
לפי"ז סימנים אלו אינם קשורים לכאו' ל'יום הדין' שבראש השנה, אלא ל'ראש השנה', כראשית השנה ותחילת גלגל חייו, הנרקם זה עתה במסלול חדש.
וראו דברי הרבי מצאנז זצ"ל בשו"ת דברי יציב (חו"מ פ"ח), שכתב: "דברי חכמים אמיתין ומאירין לפי מה דאיתא בירושלמי האי מאן דדמיך בריש שתא דמיך מזליה והובא בד"מ ורמ"א ס"ס תקפ"ג, משום שעיקר הכל הוא ההתחלה, ולהכי התחיל השו"ע בהשכמת הבוקר, כי יתיצב על דרך לא טוב רע לא ימאס", עכ"ל.
לא להרדים את הסנגורים
ממספר לשונות של חכמי הדורות נראה שהבינו שה'מזל' המובא בירושלמי, הכוונה ללימוד הזכות והסנגוריה המתעוררים על האדם בשמים ביום זה, ואלו דבריהם:
המטה אפרים כתב: "אחר שגמר ברכת המזון, אע"פ שלפעמים עוד היום גדול ויש שהות לישן מעט עד תפלת המנחה, אין לעשות כן, ויחוש למה שאמרו הישן בראש השנה גם מזלו ישן, ואף שדבריהם נאמרו ברמיזה, שמי שישן ואין מוסיף אומץ בתפילה, גם מזלו, שהוא המלאך המליץ עליו בשמים, הוא אינו מלמד זכות", עכ"ל.
וכן מצינו לשון המשנה ברורה (שם), שכתב: האר"י ז"ל אמר שאחר חצות מותר לישן שכבר נתעורר המלאך ע"י תפלות ותקיעות".
הגר"ח פאלאג'י בס' מועד לכל חי (סימן יב) כתב: הרב המאיר עיני הגולה בספר המורה (החיד"א בספר מורה באצבע) וזה לשונו: יתגבר כארי שלא לישן ביום ראש השנה ויעסוק בתורה כי לא כל העתות שוות לישון ולהתענג, כי עתה יום הדין וכל העולם עוברים כבני מרון לפניו יתברך. ואף שכתבו שאחר חצות מותר לישון, לא נאמר לנו המלאים חטאות וזוהמות הסטרא אחרא פרחה בכל. לכן טוב מאד להתגבר ולעסוק בתורה, וכולי האי ואולי לשפלות מצבינו בדור יתום כזה, עכ"ל… דהרי מה שאמרו שלא לישן הוא דעל ידי זה מעורר המלאך שלו להתפלל עליו. ואם יושב ובטל אינו מתפלל, ומכל שכן אם מדבר דברים בטלים דאז מוטב לו שישן, דהנאה לו ולעולם, עכ"ל.
השינה מורה על עצלות ופוגעת ברחמי המשפט
מדברי הב"ח (סימן תקצז) נראה שביאור הענין אינו קשור לשינוי המזל, אלא כשאדם ישן בר"ה, הוא אינו זוכה לסייעתא וסליחה, כיון שמורה בלכתו לישון על עצלותו וחוסר יחסו הנכון למשפט ולדין.
ואלו דברי הב"ח: כתב בספר אבן שועיב בשם הרמב"ם ז"ל (תשובה ג, ד) כי בתקיעת שופר יש רמז לדין כמו עורו ישנים מתרדמתכם רצונו לומר כי השעה צריכה הערה כמו שנאמר "אם יתקע שופר בעיר ועם לא יחרדו", מכאן כתוב בירושלמי שאסור לאדם לישן בראש השנה כדאמר התם איך בר נש דדמיך בריש שתא ועוסקים בדיניה. ועוד יש לומר כי הוא מורה עצלות כדכתיב "מה לך נרדם" וגו', עכ"ל. ומהר"ם היה רגיל לישן כמו בשאר יום טוב, תשב"ץ מצאתי כ"כ בהגהות דמהר"ש לוריא, עכ"ל הב"ח. וכ"כ השל"ה (ר"ה פ' תורה אור אות נד).
וכן המטה יהודה כתב: וגם נוהגים שלא לישן ביום ראש השנה, הטעם יש אומרים דמראה עצמו כאילו אינו חושש לדין שדנין אותו למעלה וצריך שיהיה ניעור שיראה בעצמו שהוא ירא וחרד מאימת הדין, ואע"ג דמתכבסין ומסתפרין בערב ראש השנה להראות שאנו בטוחים, אפשר דביום הדין שאני. מיהו למש"כ הלבוש ז"ל בטעם ההלל, לפי שהוא בתחילת היום שיושבין לדון והשינה סתמא היא אחר חצות, יש להקל. ומטעם זה השמיט הלבוש מנהג זה ולא הזכירו, דאזיל לטעמיה הנזכר. אלא דיש לחלק דשמא שינה גריעא טפי.
והמדקדק יראה לנכון בדרשות אבן שועיב, שהביא לשון הירושלמי בשונה מדברי הרמ"א, שהוא ז"ל הוסיף בדברי הירושלמי "הך בר נש דדמיך בריש שתא ועוסקים בדיניה לעיל", ומשמעות דבריו היא שאין זה ראוי לישן בשעה שעוסקים בדינו.
אדם שמת בר"ה- הורע מזלו ומת לאלתר
התורה תמימה (קהלת פ"ח הערה נז) חולק על דברי הרמ"א ויתר האחרונים שהביאוהו, וביאר את דברי הירושלמי באופן אחר, והוא שאדם שמת בראש השנה, סימן שהורע מזלו עד כדי כך שמת מיד, עוד ביום המשפט עצמו, ואלו דבריו: דריש שינה על המיתה כמ"ש בדניאל י"ב ורבים מישני אדמת עפר יקיצו, ור"ל אינו רוצה לחשוב ולהתגונן אודות יום המיתה ולכן אינו עושה תשובה, וכן בלשון הירושלמי קורא למיתה בשם דמך שפירושו שינה. ואין נראה מה שתפסו האחרונים לדייק שאין נכון לישון ביום ראש השנה מירושלמי האי מאן דדמיך בריש שתא דמיך מזליה, ופרשו דדמיך – דישן, ובאמת דמיך פירושו מיתה, והפי' דמי שמת בראש השנה סימן הוא שהורע מזליה עד קצו שנדון לאלתר, עכ"ד התורה תמימה.
הרב פעלים והמטה יהודה: אין לישן בר"ה- לסימן טוב
מדברי הגאון הבן איש חי זצ"ל ב'רב פעלים' (ח"ב יו"ד כט) למדנו שענין אי השינה בר"ה הוא רק לסימן טוב בעלמא, כפי שנוהגים לעשות סימנים טובים בשלל תחומים וזמנים.
וכן כתב המטה יהודה בטעמו השני, וז"ל: ויש נותנין טעם אחר לנוהגין שלא לישן, משום דשינה היא אחד משישים במיתה, דקי"ל סימנא מילתא, וכי היכי דנזהרין לאכול דברים טובים דיש בהן סימן לטובה, הכא נמי יש ליזהר מלעשות דברים שסימנם לרעה, וכן משמע מההגה שכתב מנהג זה בזה הסימן שהוא מדבר בענין הסימן, וכן נראה מהירושלמי שאמר 'האי מאן דדמיך בריש שתא דמיך מזליה', עכ"ל.
דברי האריז"ל
המהרח"ו בשער הכוונות כתב כך: ענין השינה ביום ראש השנה, נלע"ד ששמעתי ממורי ז"ל שאין לישן ביום ר"ה לפי שז"א הוא ישן למע' עד שמתעורר ע"י תקיעת שופר כמבואר לקמן במקומו אשר ז"ס משז"ל כי תקיעת שופר הוא לומר עורו ישנים מתרדמתכם כו' וכבר יתבאר ג"כ לקמן כי עד יום ב' של ר"ה הוא ישן וכוונתינו הוא לעוררו ולכן אין ראוי לישן. האמנם נלע"ד ששמעתי ג"כ ממורי ז"ל שאין זה אלא עד חצי היום ומאז ואילך יכולים לישן כי כבר נתעורר ז"א על ידי התקיעות דמיושב ומוסף ואני זוכר שראיתי למורי ז"ל שאחר חצי היום שכב על מטתו וישן, עכ"ל. ובהמשך דבריו (בשער הכוונות), כתב כך: הענין הוא כי אעפ"י שז"א נתעור' והקיץ משנתו ביום א' ע"י תקיעת השופר עכ"ז כיון שלא ננסר מוח החכמה שבה רק הכתר שבה בלבד כנ"ל לכן עדיין אין זה התעררו' גמור ועדיין חוזר וישן עד יום הב' וכו', עכ"ל.
והכף החיים ביאר שבחינת הסתלקות המוחין נקרא שינה בלשון המקובלים, ובדברי האריז"ל האריכו חכמי הסוד.
חומרת זהירות משינת הצהרים בימי עשי"ת
המטה יהודה כתב טעם נוסף, ואלו דבריו: "דכיון דקיימא לן דבימות החול אסור לישן ביום יותר משינת הסוס שהוא שיתין נשמי, אע"פ שאין אנו נזהרין בשאר ימות השנה, ראוי להיזהר בימי התשובה, וכגון הא סימן תר"ג דיש ליזהר מפת של עכו"ם אע"פ שאינו אלא חומרא בעלמא, וכל שכן בשינה שהיא אסורה מעיקר הדין. ולפי זה בכל עשרת ימי תשובה יש ליזהר, והרמ"א דנקט ראש השנה לרבותא אע"פ שהוא יום טוב, עכ"ל. [ובהמשך דן שם האם צריך להתעורר מהשינה כבר מעלות השחר או שניתן לישון עד שקם משנתו. והבן איש חי כתב: אין ישנים ביום ראש השנה, וצריך להזהר שיתעורר משינתו בלילה קודם עלות השחר, ואם יש לו כאב הראש, או שאר מיחוש שמוכרח לישן ביום, יתאפק וישן אחר חצות היום, עכ"ל. ועי' ספר שלמי מועד שמרן הגרש"ז אוירבך זצ"ל היקל בזה. וראה ס' פסקי תשובות סי' תקפג]. וראה במועד לכל חי (להגר"ח פאלאג'י), שכתב: בעשרת ימי תשובה לא יישן ביום כמו בראש השנה, ואם עשה תיקון כרת ולמחרתו לא יוכל לסבול אם לא יישן, על כל פנים יזהר שלא ישן כי אם אחר חצי היום, עכ"ל.
העולה מכל דברי חכמים אלו, הם ועוד רבים שעסקו בענין השינה בראש השנה, שביארו את דברי הירושלמי באופנים שאינם קשורים במישרין לגזירת המזל, למרות שלשון הירושלמי מורה לכאורה שהשינה בראש השנה מרדימה את מזל האדם.
ראש השנה בפתח. הבה לא נישן. הבה נהיה ערים ועירניים לרגעים הגדולים והנשגבים העומדים לפנינו, בהם נוכל לזכות לשפע אדיר ברוחניות וגם בגשמיות. המלך מחכה שנבקש ממנו את הכל. עלינו רק לקבל את מלכותו עלינו ביראה ובאהבה וכך נזכה למטר של בשורות טובות, שנה טובה ומתוקה.
2/1538