מדוע נוהגים שהחזן מסלסל במילת 'המלך' בתפילת שחרית? והאם יש לעמוד בשעת פתיחת ארון הקודש באמירת הפזמונים?

הרב יהודה לב שליט"א

פרשת העקידה

אף לנוהגים שאין לאומרה ביו"ט, יש לאומרו בר"ה ויו"כ (מנהג קאמרנא אות תז).

והטעם: משום שעיקר הטעם שאין אומרים ביו"ט כתב האר"י (סידור האר"י), לפי שאין לעורר דין ביו"ט. אך ר"ה שונה לפי שהוא יום דין, שאז הקב"ה יושב על כסא דין. ועוד, כדי לעורר זכות העקידה. ויש לומר ה"יהי רצון" ו"ריבנו של עולם" שלאחריה (דרכי חיים ושלום).

פרשת התמיד

אין אומרים ה"יהי רצון שתרחם עלינו ותמחול לנו", שאומרים קודם פרשת התמיד והטעם: לפי שאין מזכירים חטא ועוון (מטה אפרים תקפד ס"ק ז).

אמירת פסוקים של קרבנות

הנוהגים לומר קורבנות של ר"ח בסדר אמירת הקרבנות "ובראשי חודשיכם" – אין אומרים בר"ה, והטעם: כדי שלא לתת מעלה ליום זה מצד שהוא ראש חודש, שהרי יש לו מעלה גדולה מזו – שהוא ראש השנה (משנ"ב תקצא ס"ק ב).

אין אומרים "מזמור לתודה"

והטעם: כשאר שבת ויו"ט שאין אומרים מזמור זה (משנ"ב נא ס"ק כה). והטעם: משום שאין תודה קרבה ביו"ט (טור נא).

בני ספרד: בני ספרד נהגו לאומרו בר"ה, והטעם: מפני שנזכר בו "הריעו לה' כל הארץ", ונאמר שם עוד: "דעו כי ה' הוא האלוקים", ובאלו ימים הנוראים עלינו לדעת, כי ה' הוא האלוקים שופט כל הארץ יעשה משפט (סידור הגאונים מערכת התפלה שער ז פרק ט יב).

נוהגים שהחזן מסלסל במילת 'המלך' בתפילת שחרית

והטעם: לפי שהעולם נברא באות ה' שפתוחה בתחתית האות, לומר שכל מי שרוצה לצאת לתרבות רעה יכול לצאת החוצה, ופתוחה גם למעלה, שכל שכן כל מי שרוצה לחזור בתשובה – יש לו פתח חזרה.

טעם אחר: להדגיש את רעיון מלכות ה' המובע בתפילה בעיקר בראש השנה (מטעמים דמ"ט).

נוהגים שהחזן בשחרית פותח בתיבת 'המלך' בקול נעים במקומו, ואחר כך ממשיך במקום של החזן.

הטעם: כדי לרמוז שהוא מקבל עליו עול מלכות שמים, לפני שהוא ניגש לתיבה להיות שליח ציבור (זיו המנהגים עמ' קנו).

הטעם שאומרים "המלך יושב" בלי ה'

לפי ש'יושב' פירושו שעכשיו יושב על כסא דין, אבל 'היושב' בה' – הכוונה הרגיל לשבת, אע"פ שעכשיו אינו יושב (לבוש תקפד, מטה אפרים תקפד ס"ק ט).

נוסח ספרד אומרים ר"ת יצחק – בפי ישרים, צדיקים, חסידים קדושים, ורבקה – תתרומם תתברך תתקדש תתהלל, והטעם: כדי להזכיר זכות עקידת יצחק (לבוש תקפד), וזכות רבקה אימנו.

בדיניו

כשמזמר הש"ץ עד 'במקהלות' יאמר גם הקהל עמו, ולא כטועים שחושבים שיוצאים ידי חובה באמירת הש"ץ (לוח א"י).

מזמור "ממעמקים"

יש שאומרים מזמור "ממעמקים" אחרי "ישתבח" (משנ"ב נד ס"ק ד),

והטעם: כי בכל יום מאלו העשרה ימים, מתעורר אחד מעשרה העמקים הנזכרים בספר היצירה (האר"י פרי עץ חיים שער תפילות ר"ה עיין שם).

ויש נוהגים כהגר"א ואין אומרים מזמור זה: לפי שהמג"א שמביא דין זה מסיים: 'וצ"ע', וכוונתו דקשה לו, איך אפשר להפסיק בין 'ישתבח' ליוצר? והרי נפסק בשו"ע (או"ח נד) שהמספר בין ישתבח ליוצר – עברה היא, וחוזר מעורכי המלחמה, ולכן הנוהגים כדעת הגר"א אין אומרים מזמור זה. ויש שנהגו לאומרו אחרי חזרת הש"ץ.

הטעם לנוהגים לומר מזמור זה: שלא חוששים להפסק, משום שלא אסרו להפסיק אלא במילי דעלמא, אבל דברי שבח מעין המאורע – מותר (נודע ביהודה בשם המהרש"ל).

פזמונים ב'יוצר'

יש שנהגו לומר פזמונים ב'יוצר' והטעם שאין אנו אומרים זאת, לפי שהפיוטים שאינם מעין הברכה הווי הפסק. והפיוטים שמענין הברכה, הטעם שאין לומר לפי שהוא כמאריך הברכה ומוסיף, והרי אמרו 'מקום שאמרו לקצר אינו רשאי להאריך' ו'כל המשנה ממטבע שטבעו חכמים אינו אלא טועה', ועוד שהוא סיבה להפסיק בדברים בטלים כשהש"ץ אומר את הפיוט.

ויש שאומרים רק הפזמונים של חזרת הש"ץ, והטעם: לפי שהפסק בחזרת הש"ץ פחות חמור מהפסק בק"ש (שו"ע הרב סה).

שמו"ע

בר"ה מתפללים בתפילת מוסף תשע ברכות,

והטעם: אמר רב יצחק כנגד תשע אזכרות שאמרה חנה בתפילתה, ותפילת חנה היתה בר"ה (ברכות כט, א).

קרבנות מוסף

בני ספרד: נהגו שלא להזכיר פסוקי הקרבנות מפרשת פנחס (במדבר כ"ט, א'): "ובחודש השביעי" (שו"ע תקצא, א), והטעם: משום שלא רגילים בזה ויבוא לטעות (משנ"ב שם ס"ק ב).

ובני אשכנז: נהגו לאומרו ככל יו"ט.

פסוקי ראש חודש

אין מזכירים פסוקי מוסף ראש חודש (שו"ע תקצא ב).

והטעם: כדי שלא יאמרהו יום ב' דר"ה עיקר כמו בשאר ראש חודש, ועוד, שלא לתת לו מעלה מצד שהוא ראש חודש, שהרי יש לו עוד מעלה אחר שהוא ראש השנה (משנ"ב תקצא ס"ק ג).

וראש חודש נכלל במה שאומרים זכרון, דנאמר גם על ראש חודש וכתיב בתהלים (פ"א, ד'): "ביום הכסה" זהו ראש השנה, שהחודש מתכסה בו, שאין מזכירים פסוקי קרבנות ר"ח בתפילת המוספים (משנ"ב שם ס"ק ג ביאור רבינו משולם).

חזרת הש"ץ

פותחים ארון הקודש, והחזן מתחיל חזרת הש"ץ בניגון המקובל ופותח החזן בברכת 'אבות' עד 'באהבה'.

פתיחת ארון הקודש באמירת הפזמונים

הטעם שפותחים את ארון הקודש באמירת הפזמונים, כדי לעורר רחמים עלינו בשמים, ושיפתחו לנו שערי שמים לתפילתנו ואנו עושים בתחתונים ומרמזים בעליונים (אלף המגן תקצב, א).

טעם אחר: כנגד כניסת כהן גדול לקודש הקודשים, לפי שבארון הקודש נמצא ס"ת ובקודש הקודשים היה ארון עם לוחות הברית, וזאת כדי להגדיל הכוונה ולהקדישה קדושה יתירה (לבוש קלג).

עמידה בשעת פתיחת ארון הקודש באמירת הפזמונים

ישיבה: מעיקר הדין אין חיוב לעמוד כשארון הקודש פתוח, לפי שארון הקודש מוגבה י' טפחים והווי רשות בפני עצמה (רמ"א יור"ד רמב יח, ט"ז יג).

עמידה: אמנם רבים נהגו לעמוד, והטעם: שדרך כבוד לעשות כן, ובפרט היושבים סמוך לארון הקודש שרואים את הספר (ט"ז יור"ד רמב יג).

אם יכול לעמוד או בחזרת הש"ץ או בשעה שארון הקדוש פתוח, יעמוד בחזרת הש"ץ לפי שיש לזה יותר מקור (הגרנ"ק חוט השני תקצו כז).

לשליחת תגובות לכותב הטור הרב יהודה לב, כתבו ל: [email protected]