יום שני כ"ח בסיון תשע"ט
באיזו עיר לא יתכן שיהיה לרחובות דין 'רשות הרבים'?
רשות הרבים, היא דרך הרבים שרוחבהּ שש עשרה אמה לפחות, ועוברת בעיר השייכת לרבים, ויש לה שני פתחים, משני עבריה, שנכנסים בזה ויוצאים בזה.
ולדעת ראשונים רבים, רשות הרבים מדאורייתא היא רק כזו הנמצאת בעיר שעוברים בה 'שישים ריבוא' – שש מאות אלף – איש בכל יום. ברם, לדעת ראשונים רבים אחרים, כל דרך הרבים שרוחבהּ כנ"ל, הריהי רשות הרבים מדאורייתא. ולמעשה, יש להחמיר. ויש אומרים שנהגו להקל בדבר.
ורשות הרבים הפתוחה רק מצידהּ האחד, או שנמצאת בעיר השייכת ליחיד, (אשר בידו למנוע את הילוך הרבים בה) – אין דינהּ כרשות הרבים, אלא כחצר או כמבוי, (ראה במקורות).
[שו"ע שצב, א, ומשנ"ב ה ו־ז; ביאורים ומוספים דרשו, 1 ו־5]
תקנת חכמים שלא לעשות 'שיתוף מבואות' לכל העיר כאחד
בהמשך לאמוּר: עיר המוקפת בחומה, או ב'עירוב' כדין, וכן תיקנו את רשויות הרבים שבהּ בדלתות, כדין, (ראה שו"ע שסד, ב) – ניתן לעשות בה 'שיתוף מבואות' לכלל העיר, על מנת להתיר את הטלטול מהבתים לכל הרחובות והחצרות, ולהיפך.
אולם, חששו חכמים שמא ברבות הימים תשתכח מהם עשיית השיתוף, ומתוך שיתרגלו לטלטל לרשות הרבים וממנה, תשתכח מהם תורת איסור ההוצאה לרשות הרבים; ולכן תיקנו שבעשיית שיתוף מבואות לכלל העיר, יותירו לפחות חצר אחת, ובית בתוכה, שלא יכָללו בשיתוף המבואות, וב'שיוּר' יהיה 'היכר', אשר יזכיר לתושבי העיר את עשיית השיתוף, ואת תורת רשות הרבים.
[שו"ע שצב, א, משנ"ב י, וביה"ל ד"ה אפילו]
מדוע נוהגים בזמננו לעשות 'שיתוף מבואות' לכל העיר כאחד?
בהמשך לאמוּר: גם אם מכרו הרבים את העיר ליחיד – לא ניתן לעשות בה שיתוף מבואות אחד לכל העיר ללא 'שיוּר', מחשש שהעיר תשוב ותחזור לבעלותם של הרבים, וימשיכו לטלטל בה על סמך שיתוף המבואות ללא שיור; אלא אם כן העובדה שעיר זו היתה שייכת לרבים נשכחה לחלוטין, שאז אין צורך בשיור.
והמנהג מקדמת דנא, שלא לשייר חצר ובית של יהודי אף בעיר השייכת לרבים; ונחלקו הפוסקים בטעם הדבר: יש אומרים שנהגו כן על סמך דעה הסוברת ששיור של חצר ובית של גוי מועיל לענין זה; ויש שכתבו שנהגו כן על סמך הדעה הנ"ל שעיר שעוברים בה פחות משישים ריבוא, אינה לרחובותיה דין רשות הרבים.
[שו"ע שצב, א, משנ"ב ו-ז, ושעה"צ ו-ז; וראה משנ"ב י; ביאורים ומוספים דרשו, 5]