באיזה אופן מותר להוביל אל ביתו את הבהמה שנשחטה בשדה ביו"ט? • האם מותר לשחוט ביו"ט עוף שיש לנו חשש שהוא טריפה מחמת שהתרסקו אבריו? • וכיצד הכריעו האחרונים בעניין שחיטה ביו"ט? • שיעור הלכה מעניין במשנה ברורה חלק ה' סימן תצ"ח סעיפים ז' – ח' במסגרת לימוד 'דף היומי בהלכה'
אדם ששחט בהמה בשדה, לא יביא אותה לאחר השחיטה במוט כמו שעושה ביום חול, כיוון שיש בזה איסור של 'עובדין דחול', אלא יביא אותה בידו אברים אברים, ובבה"ל מבאר, שהאיסור הוא רק כאשר הוא מביא את הבהמה לעיר, או שמביא אותה למקום שמצויים בו אנשים רבים, משמע מדבריו, שבמקום שלא מצויים אנשים רבים, מותר להביא את הבהמה כדרכה במוט, ולא חששו לכך שנראה הדבר כעובדין דחול, ודין זה נאמר, גם בבהמה בריאה וגם בבהמה מסוכנת, והחידוש בזה הוא, שהייתי חושב לומר, שרק בבהמה מסוכנת שבלאו הכי הוא ממהר להספיק ולשחוט אותה לפני שהיא תמות, בזה חז"ל החמירו שלא יביא אותה מהשדה במוט, כיוון שיש בזה עובדין דחול, אבל בהמה בריאה, אם נחמיר עליו להביא אותה במוט, עלול להיות שהוא ימנע ולא ישחוט אותה, כיוון שיש בזה טירחה, קמ"ל שגם בבהמה בריאה יש בזה עובדין דחול, ולכן יביא אותה מהשדה רק אברים אברים, ואע"פ שהוא מרבה בהילוך ויש בזה טירחה, בכ"ז עדיף כך, כדי שלא יהיה כעובדין דחול, והפמ"ג מוכיח מהר"ן, שאפילו ע"י שינוי לא כדאי להביא אותה ע"י מוט.
אם אינו יכול לשנות ולהביא אותה אברים אברים, וכגון שהוא צריך למהר להביא לאורחים, ואם יביא אברים אברים זה יקח לו הרבה זמן, נראה שמותר להביא אותה ע"י מוט.
אומר השו"ע, עוף שנדרס ברגליים ( לא ברור האם נדרס ברגליים של בהמה אחרת או שנדרס ברגליו שלו עצמו) ויש חשש שהתרסקו אבריו, ומבאר המ"ב שבאופן כזה צריך שני דברים, צריך גם להשהות אותו מעת לעת, וכן צריך בדיקה, אומר השו"ע שמותר לשחוט אותו ביו"ט, ומבאר המ"ב כוונת השו"ע היא, שמותר לשחוט אותו לאחר ששהה מעת לעת, גם אם הוא לא נבדק אם יש בו חשש טריפה, ואע"פ שיש חשש לטריפה, מעמידים אותו בחזקת היתר, והשהייה מעת לעת, מוכיחה לנו שהאברים לא התפרקו, ועדיין צריך גם לבדוק אותו מחשש טריפה, שמא קרה משהו לאברים הפנימיים, וע"י זה הוא נטרף, אבל לפי דעת הרמ"א ביו"ד, שאין אנחנו בקיאים בבדיקת כל האברים, לא מצוי אצלנו הדין הזה, ולפי מה שמובא בהערה למ"ב דרשו בשם הכף החיים ס"ק ע"א, לפי דעת הרמ"א ביו"ד, לאחר שהבהמה הלכה ד' אמות הילוך יפה, יש להתיר אותה, וממילא לא שייך כל הדין הזה, שהרי לאחר הליכה ד' אמות, אינה צריכה שהייה מעת לעת, ואינה צריכה בדיקה, והרי היא כשאר העופות הבריאים, שמותר לשחוט אותם ביו"ט.
גם בספק אם היא נקובה בקוץ, מותר לשחוט אותה, ולא רק בדרוסה, וכ"ש היכן שמצויות טריפות הרבה כמו כשירות, אין לנו לחשוש שמא ימצא טריפה, ומותר לשחוט אותם ביו"ט, כיוון שמעמידים אותם בחזקת היתר, והרי רוב בהמות שבעולם כשרות, ויש חולקים על עיקר הדין בשו"ע, וסוברים, שאין לשחוט במקום שיש חשש לכך, וכן במקום שמצויות טריפות כמו כשירות, וכ"ש אם רובם טריפות, אסור לשחוט אותם ביו"ט, ולמעשה הכריעו האחרונים, שיש לחשוש לדעה זו, ולהחמיר אפילו במחצה על מחצה, אבל רק כאשר מחצה הטריפות שמצויות, הם טריפות גמורות מצד הדין, אבל אם הם טריפות רק מחמת חומרת האחרונים, מותר לשחוט ביו"ט אם הוא לצורך, וכן בבהמה חולה מסוכנת, שמותר לשחוט מחמת הפסד ממון, אבל בלאו הכי, המנהג שלא לשחוט שום בהמה ביו"ט, אפילו שלא מצויות טריפות כ"כ, שמא תימצא טריפה, אבל עוף נוהגים לשחוט ביו"ט, ואולי משום שיש בו פחות שכיחות של טריפות.
השיעור המרתק בדף היומי בהלכה
מאת הרב אריה זילברשטיין שליט"א