הרב יעקב ברגמן
בפרשת השבוע נאמר: "וְלָבַשׁ הַכֹּהֵן מִדּוֹ בַד", ומפרש רש"י, על פי חז"ל: "מה תלמוד לומר 'מִדּוֹ'? שתהא כמידתו", כלומר, שמידת הכתונת תהיה בדיוק כמידת הכהן, לא יותר ולא פחות.
שואל הגאון רבי בצלאל הכהן, מרבני ווילנא: הלא הלכה זו היא מדיני עשיית הבגדים, ומדוע אפוא נאמרה כאן ולא בפרשת תצוה, בין הפרטים האחרים של עשיית הבגדים?
ומשיב – שבכל העבודות אין מקום להקפיד על כך, כיון שיכול להרים את שולי הבגד על ידי הוצאת החלק המיותר מעל גבי האבנט וקשירת האבנט, וכפי שאמרו חז"ל: "אבנט מיגז גייז", ובתרגום לעברית: האבנט גוזר! כלומר, אם הגביה את הבגד על ידי קשירת האבנט, נחשב החלק המיותר שנתחב באבנט כאילו נגזר מן הבגד. אבל תרומת הדשן – לדעה אחת בגמרא, נעשתה בשני בגדים בלבד – כתונת ומכנסים, וכיון שהאבנט איננו, יש להקפיד בהכרח על מידת בגד מדויקת.
וב'נשמת אדם' לבעל ה'חיי אדם', שואל על הלכה זו – "אבנט מיגז גייז" – מדברי הגמרא במסכת מנחות בנוגע לציצית, שמי שקיפל את כנפות הבגד ותפרן, כך שאינן נראות עוד כקרנות בגד המחייבות בציצית – אין הבגד נפטר בכך מחובת ציצית, כיון שכל עוד לא חתך את החלק התפור, עתיד הוא לשוב ולהתיר את התפירות, ואם כן יש כאן בגד בעל ארבע כנפות. והלא תפירה זו אינה גרועה מקשירה על ידי אבנט, ומדוע אין אומרים 'מיגז גייז', וכאילו גזז את החלק התפור?
ומשיב ה'נשמת אדם' (בתוספת הסבר), שבציצית, הנדון הוא מהי מידת הבגד וצורתו, וכיון שבפועל לא הסיר את החלק התפור, הרי בגד זה צורתו בת ארבע כנפות. לעומת זאת, בכתונת, הנדון הוא היחס בין גודל הבגד למידת הכהן, וכאשר הבגד ארוך ממידתו הוא פוגם בכבוד העבודה, ועל כן כאשר קיצר את מידתו למשך שעת העבודה, שוב אין כל פגם בדבר, ואף שסופו להחזיר את הבגד לאורכו הקודם, כיון שההתייחסות היא לשעת העבודה בלבד.
ברם, בספר "דרך חכמה" למרן הגר"ח קניבסקי שליט"א, כותב: "שמעתי מהר"ר משה סולובייצ'יק ז"ל בשם זקנו הגר"ח מבריסק, שהיה מקפיד שלא להשים הציצית לתוך האבנט, דכיון דִכְאַגִּיז דמי, נמצא שהולך בלא ציצית". והרי שסבר הגר"ח מבריסק כי הלכה זו – 'מיגז גייז' – תקֵפה לחומרא גם בציצית.
וכותב על כך הגר"ח קניבסקי: "ואמרתי זה לחזון איש ז"ל, ולא הסכים". ומסביר הגרח"ק, שטעמו הוא משום ש'מיגז גייז', אין פירושו כאילו החלק נחתך מהבגד, שאם כן הרי זה כתוספת על בגדי הכהונה, האסורה; ועוד, שאם על ידי הכנסתו לתוך האבנט נחשב כנף הבגד כחתוך, וכשמוציאים אותו נחשב כאילו הוא מחובר, הציצית נפסלת משום ההלכה של "תעשה – ולא מן העשוי", המורה כי חוטי הציצית צריכים להקשר לבגד רק לאחר שהוא מחויב בציצית, ואילו חוטים אלו היו תחובים בבגד בטרם היו בו ארבע כנפות, כלומר, בטרם הוצאתו מהאבנט. ואם כן, בכל פעם שיתחוב אדם את כנף בגדו בציצית תפסל ציציתו לגמרי, והדבר לא יתכן.
[נשמת אדם א, יא, ג; בנין שלמה פר' צו; דרך חכמה כלי המקדש ח, ד, בבה"ל]