הרב יהודה לב שליט"א
מח"ס 'לב המועדים'
נהגו שזורקים חיטים על החתן, והטעם: לסימן טוב שיהיו פרים ורבים כחיטים (רוקח סימן שנג).
טעם אחר: יש שכתבו סימן לשלום וסמכו על הפסוק (תהילים קמ"ז, י"ד): "השם גבולך שלום חלב חיטים ישביעך" ,הביאור כי "חלב חיטים ישביעך" בגימטריא 'חתן וכלה' (רוקח שם, ספר נוהג כצאן יוסף נשואים ז עמוד קיג).
נהגו שמוליכים החתן לחופה ורק אח"כ מביאים הכלה, הטעם שכן מצינו בהר סיני, שהקדים הקב"ה שהוא החתן לבוא, כמו שנאמר (דברים ל"ג, ב') :"ה' מסיני בא" ודרשו כחתן הבא לפני הכלה (מטעמים חתן וכלה אות עה).
נוהגים שהכלה מסובבת סביב החתן שבע פעמים (קיצור שולחן ערוך קמז ה).
הטעם: משום שחתן דומה למלך, מה מלך חילותיו מקיפים אותו אף חתן שושביניו מקפים אותו (מטעמים).
טעם אחר: ע"ש הנאמר: "כי ברא ה' חדשה בארץ נקבה תסובב גבר", והוא מנבואות הנחמה של ירמיהו (מטעמים יח).
ניגון החופה
מנגנים שירי התעוררות בחופה, והטעם: לעורר החתן לתשובה ולבקש רחמים בעת רצון זה (ספר נתיבות האדם ח אהל יעקב שם ז).
מעמידים החתן והכלה במזרח
הטעם: שיהיו פניהם נגד ארון הקודש (באר היטב אה"ע סא ז) נראה שטעם זה התיחס לזמן שהיו עורכים החופה בבית הכנסת על הבימה או בחצר בית הכנסת ליד הפתח, ולכן הקפידו שיעמדו כלפי מזרח נגד ארון הקודש.
יש הנוהגים להעמיד את הכלה לימין החתן תחת החופה, והטעם ע"ש הנאמר בתהילים (מ"ה, י'): "נצבה שגל לימינך", סופי תיבות אלו הם "כלה" (רוקח סימן שנג).
נהגו שהציבור עומד בשעת עריכת החופה (באה"ט אה" סימן סב סק"א בשם כנה"ג אה"ע סימן סב)
הטעם בעמידה: לכבוד החתן הדומה למלך (כנה"ג שם).
טעם אחר: הואיל וברכת חתן צריכה מנין של עשרה, דינה כמו כל דבר שבקדושה שעומדים בו כקדושה וברכו (שו"ת דכי נועם האו"ח ס"ס ג).
אפר מקלה
נוהגים לשים אפר מקלה על ראש החתן (טור אבן העזר סה ג).
והטעם: כדי לזכור את חורבן בית המקדש וירושלים לקיים מה שנאמר (תהילים קל"ז, ו'): "אם לא אעלה את ירושלים על ראש שימחתי" (שו"ע או"ח תקס ב טור אה"ע סה ד). "מאי 'על ראש שימחתי' אמר רב יצחק זו אפר מקלה שבראש חתנים" (ב"ב ס, ב).
באמירת הקידושין אומרים "כדת משה וישראל" (רמ"א אה"ע
כז א)
הטעם: בנוסח "כדת משה": דכל המקדש אדעתא דרבנן מקדש, ואם עשה שלא כדין אפקעינהו רבנן לקידושין, ובשביל שיהיה להם כוח להפקיע צריך שיקדש על דעתם, ולכן אמרינן 'כדת משה וישראל' שהקידושין על דעת רבנן (כרם שלמה על אה"ע סימן כז בשם הראב"ן).
הטעם שמקדשים את האשה בטבעת
משום שבשרשרת יש הרבה טבעות משולבות זו בזו, וידוע כי כל הדורות הנמשכים זה אחר זה, הם כמו טבעות בתוך השרשרת, כי זה נולד מזה ולכן נקרא 'שלשלת היוחסין', וכל אחד הוא כמו טבעת קבועה בשלשלת, ולכן מקדשה בטבעת, לרמז לה שתזכה להבנות ממנו ותלד בנים ובני בנים ולא תופסק השרשרת (מטעמים חתן כלה אות לא).
מקדשים בטבעת ללא אבן או יהלום (אה"ע לא-ב), והטעם: לרמז לקשר של קיימא שאין בו ראש תחילה וסוף אלא כולו חלק.
טעם אחר: שלא תשים עיניה על האבן שיש בה, ותחשוב שזה אבן יקרה ואח"כ יתברר שזו אבן פשוטה, והקידושין יהיו קידושי ספק (כל בו סימן עה בית שמואל וחלקת מחוקק אה"ע שם).
נוהגים שלפני נתינת הטבעת לאשה ע"מ לקדשה עדי הקידושין, נשאלים בפניה ומעידים שהטבעת שווה פרוטה (כל בו קמג י).
הטעם: שמא יתברר שהטבעת הנראית של זהב, אינה אלא מנחשת ומצופה זהב, והקידושין קדושי טעות (שם).
נהגו לשים טבעת הקידושין דווקא באצבע הסמוך לאגודל, הטעם דווקא באצבע זו, משום שזו האצבע שמראים בה תמיד אותיות, המלמד לתינוק, בעל קורא לעולה לתורה, ולכן מקדשים בה שהיא נראית לעין יותר, וכן ביד ימין שהיא עסקנית יותר, וכולם ידעו שהיא נשואה ולא יקפצו עליה לקדשה (דווקא בימיהם, שהיו מקדשים תחילה ורק לאחר זמן היו כונסים לחופה).
טעם אחר: לפי שבמזמור (תהילים י"ט) 'השמים מספרים' מובא הפסוק "והוא כחתן", וכשיתחיל למנות מפסוק "תורת ה' תמימה" יפול שם "הנחמדים מזהב" באמצע, לרמז שכבר קדשהו בשמים ליתן הזהב שזה טבעת הקידושין (ספר מטעמים ערך חתן אות לד בשם ספר חופת חתנים).