אסור מן התורה להשחית חלק מבנין בית המקדש, או אחד מכליו. וכך הדין גם ביחס לבית הכנסת, הנחשב ל'מקדש מעט' - שאסור להשחית אפילו אבן אחת מכתליו, או אחד מכליו; ונחלקו הפוסקים אם איסור זה גם הוא מן התורה, או מדרבנן. וכלי בית הכנסת היינו כל החפצים המשמשים לתפילה או ללימוד, כגון השולחנות והספסלים; ויש אומרים שאף השעון התלוי על קיר בית הכנסת בכלל האיסור, כיון שהוא משמש לצורך זמני התפילות. [סעיף א, ס"ק יא, שעה"צ ס"ק ט, וביה"ל ד"ה אסור וד"ה דבר; ביאורים ומוספים דרשו, 8 ו-13]

איסור השחחת בית הכנסת וכליו האמור לעיל, הוא רק כשהדבר נעשה בדרך השחתה, אולם כשהדבר נעשה לשם תיקון ובניָן, אין בו איסור. ולכן מותר, לדוגמה, לקדוח חורים בקירות בית הכנסת לשם קביעת או תליית חפצים שיש בהם תועלת לבית הכנסת, ללימוד התורה או לתפילה; ואף כשהדבר נעשה לצורך יחיד. ואם אין במעשיו תועלת כזו, אף אם אין כוונתו להשחתה, אסור. והשחתה שאינה ניכרת - כגון שקילף מעט מהטיח שעל גבי הקיר - יש אומרים שאין בה איסור זה. [סעיף א וס"ק יב; ביאורים ומוספים דרשו, 8-9; וראה שם 15]

כפי שלמדנו אתמול, אסור להרוס מבנה ישן של בית כנסת עד להקמת מבנה חדש. וגם לאחר הקמת המבנה החדש, אסור להורסו אלא במקרה שיש בכך תועלת למבנה החדש, כגון כשהישן מאפיל על חלונות החדש; אך אם אין בכך תועלת, אסור להורסו, בגין האיסור האמור לעיל - של השחתת בית הכנסת שלא לצורך תיקון ובניָן. ומאידך, אם המבנה רעוע - אף כשניתן לחזקו - או שמסיבה כלשהי לא ניתן להתפלל בו יותר, מותר להורסו לאלתר על מנת להקים מבנה חדש במהירות המֵרבית. [סעיף א, ס"ק ט, ביה"ל ד"ה אלא; ביאורים ומוספים דרשו, 11 ו-14; וראה שם, 15]