"רַק אַדְמַת הַכֹּהֲנִים לֹא קָנָה כִּי חֹק לַכֹּהֲנִים מֵאֵת פַּרְעֹה וְאָכְלוּ אֶת חֻקָּם אֲשֶׁר נָתַן לָהֶם פַּרְעֹה עַל כֵּן לֹא מָכְרוּ אֶת אַדְמָתָם" (מז,כב)
במשך שנות הרעב במצרים, יוסף הצדיק שהיה משנה למלך קנה את כל אדמת מצרים, אולם את אדמת הכהנים לא קנה.
בספר חסידים (סי' רצג) שואל מדוע התורה הוצרכה לכתוב פסוק זה, וכותב שהתורה באה לומר, שאם המלך מטיל מס על העיר, בני העיר יתנו, אולם התלמידי חכמים שעוסקים בתורה יומם ולילה לא יתנו עמם דבר, כי לא בגללם הוטלו המיסים על העיר אלא בעוון עמי הארץ, כי התלמידי חכמים תורת אלהים משמרתם. והראיה מפסוק זה, שפרעה עשה טובה לכהנים עובדי אלילים, וכל שכן לעבדי ה' שצריכים ישראל לספק כל צרכיהם.
וכך נפסק להלכה בשו"ע (חו"מ סי' קסג סעי' ה) שתלמידי חכמים פטורים ממסים. ושם (יו"ד סי' רמג סעי' ב) הרחיב בדין זה, ודן לאיזה סוג תלמיד חכם יש פטור ממיסים.
מקור הלכה זו בגמרא (בבא בתרא ח.) ולומדת זאת מפסוקים, ובהגהות רבי יעקב עמדין (שם ד"ה אדאורייתא), העיר מדוע הגמרא שם לא הביאה את הפסוק של "רק אדמת הכהנים" שרואים שיוסף לא קנה את אדמתם, עי"ש מה שכתב.
החיד"א בס' טוב עין (סי' יח אות צט) כתב בשם מהר"א סכנדרי שכל תלמיד חכם שנוהג ענוה ונכנע לפרנסי הקהל, ומשלם איזה מס (שהוא פטור ממנו ע"פ הדין) עונשו גדול, שהוא משפיל בכך את כבוד התורה.
ובכנסת הגדולה (חו"מ סי' קסג ס"ק קי) כתב בשם הרב בעמח"ס משא מלך, וז"ל: שמעתי שמורי מהרשד"ם היה נותן לקהל זוז אחד בכל שנה מכסת גולגולת, כדי שלא להחזיק עצמו לתלמיד חכם, ומדת חסידות היתה. ומ"מ אם קובעים לו הקהל מס שלא כרצונו עתידים ליתן את הדין. ואפשר עוד לומר שעשה כן משום בכל צרתם לו צר.
ומסיים הכנה"ג: ואני בבואי לעיר תירייא להרביץ תורה, נהגתי לתת בכל שנה ושנה לכסף גולגלתא אם מעט ואם הרבה. ובהיותי בקושטא הייתי נותן סך קצוב בכל שנה לחיטי דפסחא, אע"פ שהקהל קדוש פטרוני.
ועי' בשו"ת דרכי נועם (סי' נז) שכתב, שמה שהחמיר מהרשד"ם על עצמו, הוא רק לגבי כסף גלגולת שנחלקו בזה גדולי עולם אם גם הת"ח חייבים במס הזה, והחמיר בזה הרשד"ם על עצמו ממדת חסידות, אבל בשאר מסים אין הת"ח רשאי להחמיר ולזלזל בכבוד התורה, ולהבזות בעליה בפני שאר דלת העם.