ממנהגי חודש ניסן
* בשנים עשר הימים הראשונים של חודש ניסן, שבהם הקריבו הנשיאים את קרבנותיהם בחנוכת המזבח – יש שנוהגים לומר בכל יום את פסוקי הקרבן של הנשיא שהקריב בו.
* השבת שלפני פסח נקראת 'שבת הגדול'. ויש שנהגו לברך בשבת זו איש את רעהו: "שבת הגדול שלום ומבורך".
* בערב פסח לא אומרים 'מזמור לתודה' בפסוקי דזמרה, משום שמזמור זה נאמר במקום הקרבת קרבן תודה, ובזמן שבית המקדש היה קיים, אסור היה להקריבו בערב פסח.
* היום שלמחרת שלוש הרגלים נקרא 'אסרו חג', על שֵׁם הכתוב בתהלים: "אִסְרוּ חַג בַּעֲבֹתִים עַד קַרְנוֹת הַמִּזְבֵּחַ".
מֵהלכות בדיקת חמץ
* מן התורה, ניתן לקיים את מצות הוצאת החמץ מרשותו באחד משני אופנים: א. הוצאת החמץ בפועל אל מחוץ לרשותו, או שריפתו, וכדומה. ב. 'ביטול' החמץ בלבו, והפקרתו, ללא הוצאתו מרשותו. וחכמינו ז"ל תיקנו שיקיים את שניהם, ואף יבדוק בחורים ובסדקים שבכל מקום שמכניסים בו חמץ לפעמים, אם יש בהם חמץ, בליל ארבעה עשר בניסן. ויש להתחיל את הבדיקה מיד לאחר צאת הכוכבים.
* מחצי שעה לפני צאת הכוכבים של ליל ארבעה עשר בניסן, אסור להתחיל במלאכה ולאכול פת יותר מכביצה, עד לאחר בדיקת חמץ. ולימוד תורה (ביחידות) – יש שאוסרים כדין מלאכה, ואף אם שעה זו קבועה ללימודו; ויש שמתירים עד לצאת הכוכבים. ומי שהתחיל בדברים אלו בזמן האיסור, צריך להפסיק בצאת הכוכבים; ואם התחיל לפני זמן האיסור – לדעת השולחן ערוך, אינו צריך להפסיק, ולדעת הרמ"א צריך להפסיק בצאת הכוכבים. ותפילת ערבית בליל בדיקת חמץ, יש להתפלל בצאת הכוכבים, לפני הבדיקה.
* לפני בדיקת חמץ, מברכים "אשר קידשנו במצוותיו וציונו על ביעור חמץ". ואם התחיל לבדוק ללא ברכה – יכול לברך כל זמן שלא סיים את הבדיקה.
* מנהג ישראל כבר מימות הראשונים, להניח פתיתי חמץ לפני בדיקת חמץ במקומות הנבדקים. וטעמים רבים לדבר, ויש אומרים שבזמננו שהמקומות הנבדקים מנוקים תחילה בנקיון יסודי במיוחד – חובה מן הדין להניח בהם פתיתי חמץ, כדי להחיל עליהם חובת בדיקה. והבודק לפני ליל י"ד בניסן – יש אומרים שאינו צריך להניח פתיתי חמץ, ויש אומרים שגם הוא צריך להניח.
* מקום שניתן לבודקו היטב באמצעות מישוש היד, ואכן נבדק באופן זה – לדעת פוסקים רבים אין מצוה לבודקו בליל י"ד לאור הנר, ויש חולקים.
* מי שערך בדיקת חמץ בליל י"ג בניסן, או באחד הלילות שלפניו, לאור הנר – לדעת רוב הפוסקים אינו צריך לשוב ולבדוק בליל י"ד.
* בכלל תקנת בדיקת חמץ, תיקנו חכמינו ז"ל לבדוק גם מקומות שבמשך השנה לא מכניסים בהם חמץ בדרך קבע, כאשר יש לחשוש שהכניסו לתוכם חמץ במקרה.