מדוע יש שנהגו בירושלים לברך על 'סברס' בורא פרי האדמה, אף שהוא גדל על שיח הדומה לאילן?
על פירות שמוציאים אילנות סרק הגדלים בלא זריעה ונטיעה, כתב השו"ע (סי' רג סעי' ד) שמברכים 'שהכל'. והטעם כתב המשנ"ב (ס"ק ה) שכיון שפירות אלו אינם ראויים לאכילה כשהן חיים, לכן אין להחשיבם כפרי העץ מאחר שהם גדלים על אילנות סרק שגדלים מאליהן ואין להם חשיבות. אכן, כתב המשנ"ב שאגוזים קטנים הנלקטים ביערות וכן תותים הגדלים על עצי סרק, כיון שהם ראויים וטובים לאכילה אף בעודם חיים, לכן יש להם חשיבות, ומברכים עליהם 'פרי העץ'.
ולענין פרי ה'סברס' הגדל באילנות סרק, כתב הברכי יוסף (סי' רב ס"ק א) בשם ספר פרי האדמה שברכתו 'פרי העץ' כיון שהפרי יוצא מהענפים והוא טוב לאכילה, והביאוהו להלכה הכף החיים (סי' רב ס"ק ו) וכן הקצות השלחן (סי' מט סי"ז). וכן הורה המהרי"ל דיסקין (כרם ציון ח"ו עמ' ח) שיש לברך עליו 'פרי העץ', וכן כתב בשו"ת שבט הלוי (ח"ד סי' כג) שכן נוהגים. והגר"נ קרליץ (חוט שני ברכות עמ' קצג) כתב, שמקובל בירושלים לברך על ה'סברס' פרי האדמה, כיון שדרך בני אדם לגדלו לגדר וסייג סביב החצרות והשדות, יורד דרגה, ואין מברכים עליו 'פרי העץ'.
'דובדבנים מסוכרים', האם יש להם כלל שם פרי לענין ברכה?
לענין הברכה על סוכר היוצא מפרי הסלק [שמגדלים במיוחד בשביל הסוכר], כתב הביה"ל (סי' רב ד"ה על הצוקאר) שהיה נראה שיש לברך על הסוכר היוצא מפרי הסלק, 'פרי האדמה' כברכת הפרי עצמו, כיון שלכך מגדלים אותו, אבל כתב שלפי סברת הרמב"ם שכל פרי שמתקנים אותו על ידי האור, ולא ניכר כלל עליו שהוא יצא מפרי או מירק פלוני, ברכתו 'שהכל' א"כ סוכר היוצא מהסלק כיון שאין נראה כלל מאיזה פרי יצא, ברכתו 'שהכל'.
בדומה לזה מצינו סברא בפוסקים לגבי 'דובדבנים מסוכרים' כפי שרגילים למוכרם היום, שכתב הגרש"ז אויערבך (הליכות שלמה פסח פ"ט הע' 84) שפירות שמיבשים אותם עד שמאבדים טעמם לגמרי, הרי הם כעץ בעלמא ולא נחשבים כפרי, ואף שאחר כך שבים ומרככים אותם ומחזירים להם טעמם על ידי חומרים כימיים, מכל מקום כיון שאיבדו טעמם, והטעם שיש בהם עכשיו הוא רק על ידי פעולה כימית חיצונית, אינם שבים לברכתם הראשונה, ומברכים עליהם 'שהכל'. מאידך דעת הגרי"ש אלישיב (אשרי האיש פל"ו ס"ק יא, וזאת הברכה הערות ומקורות ללוח הברכות אות פט) שאף על פי כן, ברכתן 'בורא פרי העץ'.
מדוע מברכים על 'פופקורן' פרי האדמה, אף שאינו נראה כתירס?
פרי או ירק שריסקו אותו ואיבד כל צורת הפרי שלו, כתב המשנ"ב (סי' רב ס"ק מב-מג) שמברכים עליו 'שהכל', ורק אם עדיין נכרת ממשות הפרי או הירק ולא אבד לגמרי צורתו, מברכים כברכת הפרי או הירק.
ודנו באחרונים בברכת ה'פופקורן' [תירס תפוח] שאיבד את צורת התירס ואינו נראה כלל כתירס, מה מברכים עליו? הגר"מ פיינשטיין (חוברת תורה והוראה ח"ב קיץ תשל"ג) הורה, שברכתו 'פרי האדמה', מפני שלא נתבטלה עצם צורת התירס [שהרי לא נטחן או נימוח] אלא רק נשתנה צורתו באופן שאינו ניכר לעיניים שזה תירס, וכן כתב בשו"ת אור לציון (ח"ב פי"ד תשובה יא) שלא נשתנתה החשיבות של צורת התירס, אלא רק נשתנתה צורתו החיצונית, וזו היא צורת התירס כשהוא תופח בחום.
סברא נוספת כתב הגרי"ש אלישיב (אשרי האיש פל"ו אות מד) שיש לברך על ה'פופקורן' פרי האדמה, שאף אם נדון אותו כמי נשתנתה צורתו, מכל מקום הואיל והתירס ממנו מיצרים את ה'פופקורן' הינו זן מיוחד המיועד לצורך זה, ומגדלים אותו לשם כך, א"כ זו היא דרך אכילתו, ולא משתנית ברכתו, וכן הורה הגר"ש וואזנר (קובץ מבית לוי חי"ד עמ' נב) שברכתו 'פרי האדמה'.