הרב יהודה לב שליט"א, מח"ס 'לב המועדים'
מתחילת תפילת מוסף של יו"ט ראשון של פסח, מתחילים לומר בתפילת לחש "מוריד הטל" עד יו"ט אחרון של סוכות
הטעם שלא פוסקים מלומר "ותן טל ומטר" שבועיים לפני יו"ט ראשון של פסח, מפני עולי הרגלים.
כמבואר שבארץ ישראל מתחילים לשאול בליל ז' חשון, כדי שיספיקו עולי רגלים שעלו לרגל להגיע לביתם, ולא יטרידום הגשמים. וקשה: מדוע לא פוסקים מלשאול כבר שבועיים לפני יו"ט הראשון של פסח, כדי שלא יטרידם הגשם בעלייתם לירושלים? (קובץ בית הלל עמוד קכה).
כיון שהעולים לרגל בסוכות עדין לבושים בבגדי קיץ, ואינם מצויידים בבגדי חורף, כדי שיוכלו ללכת בגשם, משא"כ כשעולים לרגל בפסח, שהוא סוף החורף מצויידים בבגדי חורף, ויכולים לעלות לרגל למרות הגשמים (הגרשז"א הובא בספר תורה ציון בדין אמירת ותן טל ומטר).
טעם אחר: לפי שאת קבלת השפע והברכה של הגשם, לא מבקשים להפסיק לפני הזמן, ולכן ממשיכים לבקש טל ומטר עד יו"ט ראשון של פסח, אך אם עדיין לא התחילה קבלת השפע והברכה, נמענים מלבקש התחלתו, עד שיספיקו עולי רגלים לחזור לביתם, שכן חמור יותר להפסיק בטרם זמן מלהימנע להתחיל (בשם הגריש"א).
טעם אחר: כשהולכים לבית המקדש, אפשר ללכת אף כשיורדים גשמים ושלגים, משא"כ כשחוזרים מבית המקדש. וכן רמזו בפסוק: "בבית אלוקים נהלך ברגש"- 'ברגש' ר"ת "ברד רוח גשם שלג", כלומר כאשר הולכים לבית אלוקים- אפשר ללכת גם כאשר יורדים גשמים ושלגים, משא"כ כשחוזרים (הגרח"ק שליט"א).
טעם אחר: לעליה לרגל לא חששו שיהיו בדרכים גשמים, ואף שיכולים למעוד מהגשם, משום ששלוחי מצווה אינם ניזוקים (פסחים ח, ב). אולם כשחוזרים מירושלים לבית, הרי איכה מ"ד דשלוחי מצווה אינם ניזוקים, דווקא בהליכתם אבל לא בחזרתם (פסחים שם), ולכן לא חששו שיינזקו מהגשם על הדרכים ולכן לא מבקשים עד ז' חשון, שיוכל כל אדם לחזור לביתו בשלום" (הרב גמליאל הכהן רבינוביץ מח"ס 'גם אני אודך').