הגאון רבי יהושע ישעיה נויבירט, לאחר שעברה אמו לבית אבות "נוה שמחה" בשכונת מטרסדורף, הרגיש שודאי אמו תשמח יותר לשמוע ממנו קידוש בליל שבת מאשר להשתתף בקידוש המרכזי. לכן במשך עשר שנים היה מגיע לפני כניסת שבת ל"נוה שמחה" לבקרה ולקדש לה על הכוס, שר לה זמירות ורק אז היה מחיש פעמיו וצועד לביתו בשכונת "בית וגן" מרחק גדול מאד! –
בגודל מסירותו ,התמיד כן בכל שבת וחג. כאשר חל ראש השנה
ביום חמישי הלך בליל ראשון של ראש השנה, בליל שני ובשבת. כמו כן בכל מזג אויר. היה פעם
שירושלים היתה שרויה בשלג וקור גדול, מזג אויר סוער במיוחד. ביום שישי התקשר אליו מורו ורבו,
מרן הגאון רבי שלמה זלמן אויערבאך שאלו, אם גם השבוע ילך לאמו, הרי בכזה מצב הוא פטור.
הרב נויבירט הגיב: "הרב שואל או קובע?" רבי שלמה זלמן השיבו: "אני רק שואל…" "אם כך" אמר
הרב נויבירט "גם השבוע אלך בעזרת ה'". (קול התורה" חוברת ע"ח)
●●●
הגאון רבי נסים קרליץ לא היה באופרוף של חתנו שנערך בירושלים. סיפר לי אותו חתן, ידידי הרה"ג
צ"ז: "שנים לא ידעתי מה פשר העדרותו של חמי, התפלאתי על מה ולמה? לימים הסבירה לי אשתי,
כי לרבינו היתה אמא זקנה שחששה להשאר שבת שלימה לבדה, לכך ויתר רבי נסים על השתתפותו
בשמחת האופרוף ונשאר לשבות בבני ברק".
("נר לשולחן שבת")
(מתוך גליון "נר לשולחן שבת"- אחרי מות- קדושים תשע"ח)