"הֶן עָם לְבָדָד יִשְׁכֹּן וּבַגּוֹיִם לֹא יִתְחַשָּׁב" (במדבר כ"ג ט')
סגולתו ומעלתו של עם ישראל הוא בהפרדתו המוחלטת משאר העמים, לאורך כל הדורות כאשר נשמרו ישראל בבדידות, מבלי להתערות במנהגי וחוקי הגויים, נשמרה יהדותם ודרכם ברוח ישראל סבא, גדולי הדורות התבטאו שאף הגזרות הקשות שניחתו על עם ישראל במשך הגלויות הן אלו ששמרו על יחודו של העם היהודי, לבלתי ימשך אחר שכניו הגויים ולא ילמד ממעשיהם.
באומץ לב ובגבורה עילאית עמדו גדולי האומה, ובלא חת ובלא מורא שמרו על אורח חייהם היהודי, התורני, של צאן מרעיתם, ולא זזו ממנו אפילו כמלא נימה, גם כאשר הדבר היה כרוך בסכנת נפשות, כי זהו כל זכות קיומנו, בהיותנו עם לבדד אשר בגויים אינו מתחשב.
מלחמה עיקשת ניהל רבה של העיר בריסק הגאון רבי יהושע לייב דיסקין זצ"ל, עם המשכילים אשר הרימו ראש והפילו חללים רבים מקרב ציבור בני התורה, המהרי"ל דיסקין עשה ככל אשר לאל ידו כדי לבודד את ציבור שומרי התורה מהמשכילים, והם מצידם ארבו לפתחיהם ולא התייאשו, ובכל מחיר ניסו להילחם על לבו של כל יהודי ויהודי, זה מושך לצד הטהרה, ואלו מושכים לא עלינו לצד הטומאה.
המשכילים אשר היטב חרה להם מלחמתו של המהרי"ל דיסקין בהם, החליטו שהגיע העת לעצור זאת בכל מחיר, וברוב עזותם וחוצפתם העלילו על המהרי"ל דיסקין עלילת גניבה, המשטרה המקומית אשר לא היתה ידועה באהבתה לתושבים היהודים, צהלה על המציאה הנפלאה שנתגלגלה לפתחה ושיתפה פעולה עם המשכילים הנלוזים ואסרו את המהרי"ל דיסקין והושיבוהו אחרי סורג ובריח, עד אשר יגיע עת המשפט בו ידונו את המהרי"ל דיסקין על דבר הגניבה.
בני הקהילה אשר העריצו ואהבו את מורם ורבם ה'שרף מבריסק' – כפי שהיה נקרא בפי כל, לא נחו ולא שקטו ועשו כל אשר בידם כדי להציל את המהרי"ל דיסקין מציפורני בית המשפט האנטישמי, הם שכרו עבורו את שירותיו של עורך הדין הגדול ברוסיה, שהיה יהודי מתבולל, כדי שייצג את הרב במשפט הסבוך.
טרם המשפט הגיע עורך הדין אל מקום מאסרו של הרב כדי להיפגש עמו ולתאם עמו עמדות, אך ראו איזה פלא משך כל זמן הפגישה ישב המהרי"ל דיסקין כשפניו נפולות ארצה, ולא הרים את הראש אפילו לזמן מועט, וכך כשהוא רכון על פניו ענה על שאלותיו של עורך הדין. בסיומה של הפגישה שאל עורך הדין את הרב, מדוע אינך מביט בפניי כל עת הפגישה? המהרי"ל השיב באומץ ובנחרצות: 'הרי נאמר בהלכה שאסור להסתכל בפני אדם רשע'…
בהגיע עת המשפט לאחר שהוטחו כל טענות התביעה, הגיע עת הסנגור לשאת את דברו ולהגן על כבוד הרב, וכך פתח עורך הדין את דבריו בפני בית המשפט: 'כבוד השופט, לפני שניגש לשוחח על טענות התביעה, רוצה אני שתכיר מיהו האדם העומד מולך למשפט'. וכך סיפר הסנגור לשופט 'בפגישתי עמו לפני המשפט, בהיותו יודע שחייו תלויים בי, שהרי אם ארצה אגן עליו כהוגן, ואם לא ארצה אשתף פעולה עם התביעה ורע ומר יהיה גורלו, ובכל זאת הוא לא הביט בי, כי חשוב היה לו לקיים את ההלכה שלהם שאסור להסתכל בפני אדם רשע, ולשיטתם רשע אני כי התבוללתי בין הגויים. כבוד השופט!! אני שואל אותך היתכן שאדם שהאמת ההלכתית כ"כ חשובה לו, עד כדי כך שהוא מסכן את חייו למענה, היתכן שהוא גנב?!
שאלתו הדהדה בחלל בית המשפט והיא הותירה רושם רב על השופט ועל כל השומעים והוא זיכה את הרב.