- האם מצוות הכנסת אורחים היא דווקא במילוי חסר גשמי, או גם חסר רוחני?
מרן הגראי"ל שטיינמן זצ"ל אמר לאחד שהתרגשה עליו צרה גדולה, לקבל עליו מצות חסד גדולה, כהכנסת אורחים, ותוך כדי דיבור דן איתו אם יש אפשרות שיקיים המצוה. ואמר רבינו, שכאשר הוא מארח בעלי תשובה – שאין להם הורים, משפחה וכדו', במקרה כזה יתכן שמקיים המצוה, וכן מי שמארח משולחים גם מקיים מצוה זו, שהרי לאכול במסעדה [או לישון במלון] אין זה דבר טוב כל כך, וכן כל כיוצ"ב. ולארח אנשים שיש להם אוכל בביתם, אולם באים להתארח ע"מ למלא חוסר רוחני – כגון זוגות צעירים בעלי תשובה שמתארחים אצל משפחות כדי ללמוד הנהגות, או אברכים שמתארחים אצל רב חשוב – למרות שיש בכך מילוי חוסר רוחני אין הדבר נכלל בגדר הכנסת אורחים, היות והכנסת אורחים היא מילוי חוסר גשמי – כגון אכילה. אבל ודאי נחשב מעשה זה בכלל גמילות חסדים (מזקנים אתבונן ח"ד)
- מעשה נורא במשפחה שלא אהבה להכניס אורחים
סיפר רבינו דבר נורא, שלפני המלחמה בדרך כלל כל יהודי היה מחזר אחר אורחים לשבת, אך היתה משפחה אחת, שעל אף שהיה להם בית גדול עם הרבה חדרים, בכל זאת כל פעם שנזדמן אצלם אורח לא היו מארחים אותו בביתם, אלא היו נותנים לו כסף שילך לאכסניה. וכל הילדים של משפחה זו ירדו רח"ל מן הדרך… ופירש רבינו, שכשבא אורח ומיסב לשולחן שבת, מדברים ושומעים מילי מעלייתא המחדירים יראת שמים, אבל כשזורקים את האורחים למקומות אחרים, זה מה שיוצא (רשימות הגרמי"ש שליט"א – כאיל תערוג)
- הכנסת אורחים – סגולה לרפואה
לגביר אחד מארצות הברית שביקש עצה לרפואה שלמה, אמר רבנו שיעשה בביתו הכנסת אורחים כדי שתהיה לו זכות, כמבואר בגמ' בסנהדרין קג: עי"ש (צדיק כתמר יפרח עמ' שסה). ופעם אמר רבנו כעין זה לאחד שחלה, שיתן מעות לארגונים שנותנים אוכל מוכן לאורחים או לענים, ותהיה לו רפואה בס"ד. וציין רבנו גם לדברי הגמ' בתענית (כג ב) ובכתובות (סז, ב) שיש מעלה לתת פת לעני יותר ממעות כי מקרבה הנייתה. והוסיף, שמעלה זו יש למי שמארח בחור ישיבה וכדו' על שולחנו, שהבחור נקרא עני, והוא מאכילו בפת שמקריבה הנייתה (שם)
- האם כיום נוהג החיוב ללוות אורחים?
בספרו אילת השחר (פרשת וירא) הביא מרן זצ"ל מה שתמה בס' אהבת חסד (ח"ג פ"ב) למה העולם לא נזהרים היום במצוות לויה לאורחים, וכתב שם כמה טעמים. וכתב רבנו, שאולי י"ל שעיקר המצוה זה להולכים רגלי, וכיום שנוסעים אין חובה ללוות. והביא שבעל הקה"י זצ"ל היה מלווה קצת את מי שבא להפרד ממנו לפני נסיעה לחו"ל, וכתב שצריך לדעת מה המיוחד בנוסע לחו"ל. עוד הביא מספר 'עמק ברכה', ששאל את החזו"א למה העולם לא נזהרים במצוה זו, וענה לו שזה נאמר להולך יחידי עיי"ש. ותמה רבנו, שהרי אברהם אבינו ליוה את המלאכים אפילו שהיו שלשה, וגם להלן (בראשית כ"ו ל"א) כתוב 'וישלחם יצחק', דהיינו בליווי, ואע"פ שהיו כמה אנשים ביחד. וכתב ליישב, שייתכן שאפילו אם אין בזה חיוב, מ"מ משום מנהג דרך ארץ צריך ללוות אפילו כשלא הולך יחידי.
- רבינו חרג ממנהגו בקיום מצות לויה, ולמחרת אירע נס…
בחודש אייר תשע"א התרחש נס, כאשר יותר ממאה נוסעים חרדים היו במטוס שנקלע לסכנה גדולה, וניצלו. בני ביתו של רבנו העידו כדלהלן: מקורבו של רבנו הרב י' רוזנגרטן נכנס אליו להיפרד לקראת נסיעה לארה"ב, שהיתה אמורה להיות בטיסה הנ"ל. והנה הפעם, שלא כמנהגו תמיד ללוותו בתוך הבית ארבע אמות, המשיך רבנו לצאת אחריו וליווהו ד' אמות מחוץ הבית ממש. ר"י רוזנגרטן התפלא מאד וביקש למנוע ממרן לטרוח, אך ללא הועיל. כאשר שב מרן לביתו שאלו תלמיד מה היה עניין לוויה זו, והשיב: "והרי יש בכך שמירה, כמו שמבואר ברמב"ם בהלכות אבל פרק ד'".
למחרת כאשר נודע הנס שאירע באותה טיסה, אמר פלוני לרבנו כי יש לומר שהליווי אמש הועיל גם הוא לנס הגדול. הגיב רבנו: אכן, אך אין הדבר שייך אלי, שהרי הדבר מבואר בגמרא ובדברי הרמב"ם שיש בכך שמירה (ע"פ מאחורי הפרגוד).
(לקט מתוך גיליון 'כאיל תערוג' וירא תשע"ו)
1/306