יעקב א. לוסטיגמן
זר כי היה נקלע באחד הימים האחרונים למשרדי 'דרשו' בירושלים, היה משפשף את עיניו בתימהון. בעיצומו של יום עבודה, בין מסכי המחשב והררי הניירת, בעוד מכונת ההדפסה רועמת ועושה את מלאכתה נאמנה, פולטת עוד ועוד טפסי מבחן ועלונים וחוברות מראי מקומות, ובעוד הטלפונים מצלצלים וזוכים למענה מיידי – יושבים עובדי 'דרשו' ואומרים תהילים…
אל דאגה, איש לא נפגע ב"ה ואף אחד מכל עובדי המשרד או בני משפחתם לא היה חולה חלילה וחלילה. העובדים גם לא קיבלו הפסקה מיוחדת החליטו לנצל אותה לאמירת תהילים קבוצתית.
אז מה בכל זאת התרחש במשרדי 'דרשו'?
בעצם זה מתחיל מארגון 'אחינו', זרוע הקירוב של 'דרשו', שמשקיעה רבות בבני נוער בכל רחבי הארץ, במדרשיות ובהרצאות; בכל מקומות ההתכנסות של הנערים שיש בהם מעט צימאון לתורה וליהדות, נמצאים פעילי 'אחינו' ומקרבים אותם לאביהם שבשמים, מושכים אותם לבית המדרש, אל הישיבה הקדושה, ומסייעים להם לצעוד במעלה הדרך העולה בית א-ל.
הארגון נוהג להדפיס מדי פעם ספרים, להצטייד במזכרות, תפילת הדרך, עטים מעוצבים ועוד פריטים שונים ומגוונים שאותם מחלקים הפעילים לנערים. על כל פריט כזה מוטבע מספר הטלפון של 'אחינו', מה שבעצם הופך אותו למעין 'כרטיס ביקור'.
באחרונה החליטה הנהלת 'דרשו' להדפיס כמה רבבות ספרי תהילים, שיחולקו כמזכרת. ספרי התהילים יודפסו באופן ייחודי, בדפים צרים וארוכים, שיאפשרו מצד אחד להכניס את הספר בקלות לכל כיס, גם אם הוא לא גדול במיוחד, ומאידך לא יהיה צורך לדפדף בלי סוף, במהלך אמירת התהילים, והאותיות תהיינה נעימות לעין, גדולות וקריאות ללא כל קושי.
אבל מה עושים לפני שמדפיסים? הגהה כמובן, וכאן נכנסו כל עובדי המשרד של 'דרשו' לתמונה (תרתי משמע) והחל להגיה את ספר התהילים. הדפים הודפסו במדפסת רגילה, בהגדלה משמעותית, הספר התחלק בין העובדים, וכך בתוך זמן קצר נעשתה הגהה ראשונה על כל ספר התהילים, נמצאו טעויות ונשלחו הערות לתיקון, וזאת היתה רק ההגהה הראשונה, כשאחריה באו הגהות נוספות כמובן.
"זה בעצם מצב שבו כולם מרוויחים", אומרים לנו העובדים המאושרים, "גם עבדנו, גם אמרנו תהילים, וגם זכינו להותיר חותם של ממש על עוד אחת מיצירות המופת של 'דרשו', ספר תהילים שיחולק לרבבות צעירים מכל רחבי הארץ, ויקרב את לבם לאבינו שבשמים".