הרב צבי וינברג
"וַיִּקַּח מֵאַבְנֵי הַמָּקוֹם וַיָּשֶׂם מְרַאֲשֹׁתָיו" (בראשית כ"ח, י"א)
וכתב רש"י: "וישם מראשותיו" – עשאן כמין מרזב סביב לראשו שירא מפני חיות רעות. בקובץ קול התורה (כרך נא עמ' שמח) הקשה הרב ישראל פרידמן שליט"א מדוע יעקב אבינו היה מפחד כ"כ מהחיות, הרי שנינו (שבת קנא.) אין חיה שולטת באדם עד שנדמה לו כבהמה, וכתב האור החיים הק' (להלן לז,כא) שעל זה סמך ראובן להשליך את יוסף אחיו לבור מלא נחשים ועקרבים, כי ידע נאמנה כי חית השדה והנחשים לא ירעו לו ולא ישחיתו את זרע יעקב.
וראה בספר אורחות יושר ממרן הגר"ח שליט"א (ערך השגחה) שכתב בשם החזו"א זצ"ל שאמר שעד הדור האחרון היו רואים כולם השגחת ה' על גדולי עולם, ולמשל הגדול ממינסק, היו בעירו כלבים רעים שכל העובר שם היו מתנפלים עליו, וכשהגדול הנ"ל היה עובר היו בורחים וזה ידעו כל העיר, רק בדור האחרון ממש בטל זה, וכנראה להגדיל הנסיון בעקבתא דמשיחא, עכ"ל.
והיה אפשר ליישב ע"פ המהרש"א (שבת שם) שכתב שהטעם שהבהמות יראים מבני האדם, הוא משום שיש לאדם נשמה, וז"ל: ובענין דאימת האדם על החיות משום הנשמה שבו שהיא צלם אלוקים, וכיון שנדמה כבהמה וצלם אלוקים אזל לו ממנו, הרי הוא כשאר בהמה שהחיה שולטת בו.
ובבית יוסף (או"ח סי' ד') כותב בשם הזוהר הק' שבשעה שאדם ישן, הסלקא מיניה נשמתא ולא הוה בכלל קדושה, שטעים טעמא דמתא, ורוח מסואבתא שריית עלוהי. ולפי"ז אפשר לומר דכיון שיעקב אבינו הכין עצמו לישון לכן היה ירא מחיות רעות אבל כשהיה ער ודאי שלא היה מפחד.
אולם ע"פ דברי החובות הלבבות (שער האהבה פרק ו') נראה שגם כשאדם ישן אין לו לירא מחיות. שכתב שם וז"ל: ומי שהגיע אל המדרגה הזאת, מן היראה לא יאהב ולא יירא זולת הבורא, כמו שסיפר אחד מן החסידים על אחד מן היראים שמצאו ישן באחד המדברות ואמר לו האינך ירא מן האריה שאתה ישן במקום הזה, אמר לו אני בוש מאלוקים שיראני ירא זולתו.
אלא שהשדי חמד (מערכת אל"ף כללים כלל יח עמ' 2927) הביא בשם ספר טהרת המים (קונ' שיורי טהרה מערכת ק' אות נ"ח ד"ה דע) שאף כדי לקדש השם אסור לילך למקום סכנה, והביא שכ"כ בספר עיר מקלט (פ' אמור עה"פ ונקדשתי), ומזה תמה על המעשה הנ"ל בספר חובות הלבבות, דלא ניחא למרנא דבשמיא בזה להכניס עצמו במקום סכנה ואין סומכים על הנס. (ועיין שם שמאריך ליישב).
(קב ונקי)