האם יי"ש שנעשה מפירות נידון כמי פירות? • מה מועיל שהשומן נידון כמי פירות והרי בשעת המליחה מדיחים אותו במים ומי פירות יחד עם מים הם מחמיצים? • ומה הדין אם מצאו חיטה בתוך הקניידלך הנמצא בשומן? • שיעור הלכה מעניין במשנה ברורה חלק ה' סימן תס"ב סעיף ו' במסגרת לימוד 'דף היומי בהלכה'
חיטה שנמצאת בדבש ביין או בחומץ, הדבש היין והחומץ מותרים, ואומר המ"ב, אפילו אם החיטה התבשלה בתוכם או הייתה שרויה בתוכם מעת לעת, הם מותרים, והטעם, כיוון שגם אם החיטה התבקעה או התרככה, היין הדבש והחומץ אינם מחמיצים בגללה, כי מי פירות אינם מחמיצים, ואם החיטה הייתה שרויה בהם כשהם צוננים, להרבה פוסקים אפילו במים הם מותרים, ואין חידוש מיוחד שכאשר היא נמצאת ביין דבש וחומץ שהם מותרים, שהרי אפילו במים הם מותרים אם מדובר בשרייה בלבד, אלא ע"כ, מדובר שהיין הדבש או החומץ התבשלו עם החיטה שבתוכם, או שהחיטה הייתה שרויה בהם מעת לעת, ועם כל זה, הם מותרים וכפי שנתבאר, ואם נתערב בהם מים, אדרבה, הם ממהרים יותר להחמיץ, כיוון שמי פירות שהתערב בהם מים, ממהרים להחמיץ וכמבואר בסעיף ב'.
דן המ"ב, במי דבש או יין שרף שנעשים מפירות, או שכר של תמרים ופירות, וידוע שלא נתערב בהם שום מים, האם הם נידונים כמי פירות, ואומר שנסתפקו האחרונים בזה, מצד אחד, האם יש לדמות אותם ליין צימוקים שע"י התסיסה נהפך היין להיות מים, וכך גם כאן ע"י הבישול ותסיסת הדבש נהפכו המים ונעשו מי פירות, וכן במי דבש ובשכר שנעשה מפירות, האם הוא נהפך להיות שכר ואינו מחמיץ, או שהוא נשאר עדיין כמו מים, או שנאמר, שבענבים שונה הדבר, שיש בהם כח חזק להפוך את המים ליין, וכן בדבש וצימוקים, שע"י הבישול נשתנה ברייתם לגמרי, ונעשים דבר גוש, משא"כ בשכר ומי דבש, שאפילו לאחר אפייתם ובישולם, עיקרם מים, והם מחמיצים, ולכן יש להחמיר, שאם נפל בהם לא לשתות אותם, אבל לעניין להשהות אותם אחרי פסח או למכור לגוי, יש להקל, ואם ידוע שהחיטה לא שהתה בתוך המי דבש או בתוך השכר שעשוי מפירות, אם לא שהתה בהם מעת לעת, אין להחמיר, ומותר אפילו לשתות אותם בפסח, והטעם, כיוון שבצונן זה לא נותן טעם, וכן אם החיטה לא התבקעה אלא התרככה לבד, יש להקל אפילו אם לא ידוע כמה שהתה, אא"כ ידוע ששהתה מעת לעת, שאז זה נעשה כבוש.
שומן דינו כמי פירות, ולכן, חיטה שנפלה בתוך שומן, אפילו השומן רותח, אינו אוסר, שהרי מי פירות לא מחמיץ, ובלבד שלא התערבו מים בשומן אחרי שהתיכו אותו, שהרי מי פירות שהתערב בהם מים, ממהרים להחמיץ, ואע"פ שבכל מקרה יש בכל שומן תערובת מים, שהרי מדיחים אותו בשעת מליחתו, ומה יועיל שהשומן דינו כמי פירות, והרי מי פירות שיש בהם מים, הם ממהרים להחמיץ ? מ"מ אין לחוש לזה, כיוון שאם השומן התבשל בקדירה בישול טוב, התאדו המים, והוא נשאר שומן ללא מים, שדינו כמי פירות, ואינו מחמיץ.
אומר המ"ב, כל זה רק אם ידוע שנפלה החיטה אחרי שהתיכו את השומן, אבל אם נמצאת חיטה בתוך השומן, ולא ידוע האם נפלה לפני ההתכה ויש כאן תערובת של מים והם מחמיצים, או שהחיטה נפלה לאחר ההתכה ואז דינו כמי פירות, הדבר תלוי, אם הריקו את השומן מקדירה שבישלו בה לכלי אחר, ושם נמצאת החיטה, אפילו שהיה השומן רותח, מותר, כיוון שאנחנו תולים שהחיטה הייתה שם ולא הייתה בכלל בכלי הראשון, ולאותו כלי שני השומן הגיע לאחר שהוא הותך והמים התאדו, וממילא הוא שומן זך ללא מים, ודינו כמי פירות, ואפילו אם מצאו את החיטה באותו כלי שבו התיכו את השומן, אבל זה היה לאחר שהסירו אותו ממקום רתיחתו, והעבירו אותו למקום אחר ושם נמצאה החיטה, אפילו בעוד השומן רותח, אנחנו אומרים שהוא נפל במקום האחר, וממילא השומן מותר, כי באותו מקום השומן היה ללא מים, אלא הוא היה לאחר ההתכה, כי העבירו אותו למקום אחר לאחר שנגמרה ההתכה, ושם הוא שומן והוא מי פירות ולא אוסרים, אבל אם נמצאת החיטה בקועה בכלי הראשון שהתיכו בו את השומן בפסח, והיא עומדת במקומה, אסור, כיוון שהתברר שהחיטה הייתה שם גם לפני שהתיכו את השומן, ודינו כמי פירות שהתערבו עם מים, והחיטה אוסרת אותם.
אם אדם אומר שהוא יודע שהוא לא התיך תכף לאחר ההדחה, אלא רק אחרי שהמים התייבשו, מותר, כיוון שהחיטה לא הייתה שם בזמן שהיו שם מים, וא"כ זה מי פירות בלבד.
אם מצאו בשומן קניידלך ממצה טחונה, ונמצא חיטה בהם, אם לא עירב בהם מים, אלא הם עשויים רק מביצים ושומן, הם מי פירות, ואינם מחמיצים, ומותר, אבל אם יש בהם אפילו מעט מים, הוי מי פירות עם מים, ואסור.
מצה שלאחר האפייה שורים אותה במים, וסוחטים אותה ולשים בשומן, אם נפלה לתוכה חיטה, יש להחמיר ולאסור, כיוון שא"א לסוחטה כ"כ, ונשארו בתוכה מים בעין.
השיעור המרתק בדף היומי בהלכה
מאת הרב אריה זילברשטיין שליט"א