"האם קצרה יד ה' מהושיע? אילו זכינו לתקן מעשינו, עלול כל יום לביאת המשיח! אלא שעוונותינו גורמים, ואינם מניחים לתת קץ לגלותנו. ומלבד שמפני רוב הצרות מתווספים עוד כמה חטאים ועוונות, עוד עומד לנגדנו הקלקול הראשון שהחריב את ארצנו, והוא עוון לשון הרע ושנאת חנם, שעדיין מרקד בתוכנו.
וכל דבר הצריך תיקון, תלוי רק בתלמידי חכמים, ובפרט תיקון כח הדיבור, שלא יהיה דבר ה' הפקר – תלוי בעיקר רק בתלמידי חכמים. כי מי יוכל לתקן החטא הזה? האדם הפשוט, בודאי לא יוכל לשמור הענין כהלכה! אחרי שאינו יודע מה הוא רכילות, ומה הוא לשון הרע, ואיזה דבר נכנס בכללם. ועיקר התיקון תלוי רק במי שהוא בן תורה, שהוא יכול להתבונן בהלכות ולהזהר לקיימם.
וסבור הייתי בימי נעורי, שכאשר יחובר איזה חיבור, ויבואר בו כללים ופרטים והלכות השייכים לענין איסור לשון הרע ורכילות, יועיל בענין זה. ועזרני השי"ת, ועשיתיו והדפסתיו, ושמו נקרא 'חפץ חיים', וברוך ה', החיבור מצא חן בעיני ישראל. ומכל מקום, למעשה עוד לא זכיתי שיועילו דברי הרבה.
ויָעצו יודעַי ומכירַי, להעתיק בקיצור מאמרי חכמינו ז"ל המפליגים בגודל שכר השומר פיו ולשונו, ולהיפך גודל עונש המקלקלים בלשונם, ולהפיץ אותם בין יחידים – "מאן יחידים? תלמידי חכמים" (תענית י, א) – ויהיו נגד עיניהם תמיד. אולי יתן ה' שיועיל קצת".
[כבוד שמים, פתיחה]