הרה"ג רבי יהודה לב בעמח"ס "לב המועדים"
הטעם לאמירת סליחות
היה דוד המלך יודע שעתיד בית המקדש להיות חרב והקרבנות יהיו בטלים, והיה דוד מצטער להם לישראל במה יכפרו על עוונותיהם, אמר הקב"ה לדוד: 'בשעה שיהיו צרות באות על ישראל בעוונתיהם, יעמדו לפני יחד באגודה אחת ויתוודו על עוונתיהם לפני ויאמרו סדר סליחה, ואני אענה אותם', והקב"ה גלה למשה סדר סליחה דכתיב (שמות ל"ד,ו') "ויעבור ה' על פניו ויקרא" מלמד שירד הקב"ה כש"ץ שמתעטף בטלית ועובר לפני התיבה וגילה סדר סליחה (תנא דבי אליהו פרק כ"ג).
פיוטי הסליחות
פיוטי הסליחות מכונים בשמות שונים,' פתיחה'- סליחה הפותחת את סדר הסליחות, 'סליחה'- כמשמעה, 'שנייה'- פיוט בעל שתי שורות בכל בית, 'שלשיה'- סליחה בעלת שלוש שורות בכל בית, 'שלמונית'- בית שלם בעל ארבע שורות, ויש שאמרו 'שלמונית' נקראת על שם רבינו שלמה הבבלי, אשר רוב סליחותיו הם בארבע שורות, 'פזמון' פיוט שיש בו בית שחוזר, 'עקידה'- פיוט בקשה להקב"ה לזכור את עקדת יצחק, 'תחינה'- סליחה הנאמרת לאחר אמירת תחנון.
צורת חיבור הסליחות
את הסליחות חיברו הפייטנים על סדר א-ב, ועל סדר א"ב כפול ותשר"ק. והטעם מבואר במדרש שכשרצה ר"א הקליר (שהוא יסד רוב קרובות ופיוטים לתפלות השנה) ליסד פיוט, עלה למעלה לרקיע במחשבה, ושאל למלאך מיכאל היאך מלאכים משוררים והיאך שירתם מיוסדת? אמר לו בא' ב' והנהיג גם הוא לעשות כל שבחיו באלף בית (עיין כל בו ראש השנה).
טעם אחר: ענין חיבור הסליחות לפי סדר א"ב על שם שחורבן ביתנו נכתב באלפא ביתא (והכוונה למגילת איכה), לפי שחטאנו בבנין כ"ב אותיות והבית נחרב בעוונתינו, ומצאנו בתנא דבי אליהו (פרק כ"ג) שסדר הסליחות תיקנו כיון שאין לנו בית המקדש לכפר על עונותינו (בספר פירוש התפילות והברכות לרבינו יהודה בר יקר).
עיקר הסליחות
עיקר הסליחות אלו הפסוקים שקודם התחינה שעליהם נבנית התחינה, ואין לדלגם ויש לאומרם בנחת ולא במרוצה (ספר חסידים סימן רנו). נוהגים לומר "סלח נא" "ויאמר סלחתי" רק בסליחה ראשונה, כדברי הגר"א במעשה רב, ושאר פסוקים המשתנים לפני סליחה יאמרו לפני כל סליחה (תוספת מע"ר סימן קצו).
פזמון
הטעם שהבית הראשון החזן אומר תחילה ואח"כ הקהל, ושאר הבתים הציבור אומר תחילה ואחריו החזן, כדי שהחזן יתחיל באמירת הסליחה בקול רם לפני הקהל, שזה סימן לקהל להתחיל הסליחה, וגם מראה להם איזו סליחה לומר, אבל בסוף הסליחה על החזן לסיים את הפזמון בקול רם אחרי הקהל, מפני שזה סימן לציבור להתחיל באמירת "אל מלך" (שערי ימים הנוראים פרק ו', י"ג).
תחילת זמן אמירת סליחות
בני אשכנז מתחילים לומר סליחות מיום ראשון שלפני ראש השנה, וצריך שלא יפחות מד' ימים לפני ראש השנה (כמו שיתבאר להלן הטעם), ואם אין ד' ימים מיום ראשון שלפניו, כגון שחל ר"ה ביום ב' או ג' מתחילים ביום ראשון של שבוע קודם (טור תקפא א).
הטעם שאין פוחתים מד' ימים לפני ר"ה
לפי שישנם אנשים שמתענים עשרה ימים מר"ה עד יו"כ ולפי שחסר להם ד' ימים – ב' ימי ראש השנה, וערב יו"כ שמצווה לאכול בו, ושבת שובה, צריך להשלים ד' ימים קודם ראש השנה, הלכך אם אין ד' ימים קודם ר"ה, כגון שחל ביום ב' או ג' מתחילים מיום ראשון של שבוע קודם (מג"א תקפא ו).
טעם אחר: כקרבן שמקריבים על גבי המזבח צריך ביקור (בדיקה שאין מום בבהמה), ובודקים זאת ד' ימים, וכל המוספים כתיב (במדבר כ"ח, כ"ז) "והקרבתם עולה", ואילו בראש השנה כתיב (במדבר כ"ט, ב') "ועשיתם עולה", ללמד שבר"ה יעשה אדם עצמו כאילו מקריב עצמו, ולכן קבעו ד' ימים לסליחות כדי שגם אנו נבקר את עצמנו בד' ימים אלו כקרבן (אליה רבה תקפא ס"ק ח, משנ"ב תקפא ס"ק ו).
טעם אחר: לפי שבכ"ה אלול נברא העולם, לכן מתחילים לומר סליחות לכל הפחות מיום זה (הגר"א תקפא א ד"ה ביום א).
הטעם שקבעו ביום ראשון בשבוע ולא ד' ימים לפני ראש השנה
בשביל שיהיה יום קבוע ולא יטעו אנשים (לבוש תקפא א).
טעם אחר: לפי שביום ראשון של ימות השבוע נברא העולם לכן תיקנו ביום ראשון (הגר"א תקפא א ד"ה ביום א).
טעם אחר: לעולם עומדים ביום ראשון לסליחות, שהוא סמוך לשבת, ונוהג כל אדם ללמוד בשבת משום שיש לכל אדם פנאי ללמוד בו, לכך טוב להתחיל ביום ראשון כי העם שמחים מחמת מצות התורה שהם לומדים בשבת, וגם מחמת עונג שבת וכדאמרינן (ברכות לא, א) "אין שכינה שורה לא מתוך עצלות ולא מתוך עצבות אלא מתוך שמחה של מצווה", לכן טוב להתחיל להתפלל מתוך שמחה של מצווה, וכן הפייטן התחיל "במוצאי מנוחה" (מבואר בלקט יושר עמ' 118).
רמז לעמידת הסליחות: "אתם נצבים היום" בגימטריא 'לעמוד לסליחות' (הגהות מנהגים אלול צג הובא במט"מ תשעט). ובלקוטי מהרי"ח מבאר שמרמז בזה שצריך לעמוד לסליחות ביום א' ממחרת השבת שקוראים בה 'נצבים', ואם עומדים שבוע לפני הרמז הוא על מה שקוראים בשבת במנחה 'אתם נצבים' (סדר חודש אלול).