וְיָדַעְתָּ עִם לְבָבֶךָ כִּי כַּאֲשֶׁר יְיַסֵּר אִישׁ אֶת בְּנוֹ ה' אֱלֹהֶיךָ מְיַסְּרֶךָּ (דברים ח,ה)
.דרכי הנהגת הקב"ה בעולם נסתרות הם מבני אדם, על ההנהגה של 'צדיק ורע לו רשע וטוב לו', שרואים אנו בעולם שאנשים העושים רצון הקב"ה, לפעמים מתייסרים הם בצרותיהם, ולעומת זאת אנשים העושים היפוך רצון ה', מצליחים בחייהם ומעשיהם, שופעים הם בממון רב ותענוגות… כבר הקשה עליה משה רבנו להקב"ה (ברכות ז, א), מדוע אכן כן?
אריכות רבה נכתבה בענין זה בספרים הקדושים, ומן הראוי להביא מה שמובא בשם הגאון מוילנא (רבה אמונתך) שכדי להבין את שאלת 'צדיק ורע לו רשע וטוב לו', צריך לחיות לפחות שלש מאות שנה בזה העולם כדי להבין את החשבון המתנהל כאן, ואיך נרצה להבין זאת בשבעים שנה בקושי??
ובכ"ז זכינו קצת לאור בענין זה בדרך הנהגת הקב"ה עם ברואיו, הנלמד מפסוק זה של פרשתנו, וכפי שבארו המשגיח הגה"צ רבי יחזקאל לוינשטיין זצוק"ל, שדרכי הקב"ה בעולם הוא כדרך חינוך האב עם בנו, בעת שאדם רואה שבניו שומעים בקולו משתדל הוא להדריכם ולהנהיגם בדרכים באופנים הראויים, אך כאשר האב רואה שבניו אינם חפצים ללכת בדרכו ולשמוע בקולו, מפסיק הוא לחנכם ומוסרם ביד דרכם הרעה. כן הנהגת הקב"ה בעולמו, כאשר אדם שומע והולך בדרכי ה' יתברך, מדריכו ומובילו הקב"ה בדרכים טובות, ולפעמים בדרכים לא טובות אם זה לטובתו ולתועלתו, אך כשאדם הולך בשרירות ליבו ואינו רוצה לשמוע, הקב"ה עוזבו ביד מעשיו הרעים, ואף אם משפיע עליו עושר וכבוד, כל זה אינו אלא לרעתו, כי הקב"ה ממלא רצון האדם לפי שעה ומניחו לפי רצונו, אך סופו רע ומר בב' עולמות, ואף בעולם הזה שנראה לו שהשיג מבוקשו והנאותיו, גם זה איבד ממנו באופן מר, ודברים אלו יכול האדם לראות בחוש כשיתבונן בעין בוחנת סביבו "עושה עושר ולא במשפט בחצי ימיו יעזבנו" (ירמיה יז), הקב"ה נותן לאדם לעשות עושר ולהשיגו, אך סופו יהיה שלא יהנה ממנו.
***
שאלה זו נשאל מרנא החפץ חיים זיע"א, והוא נענה ואמר שמעו מה שאספר לכם ותבינו הכל.
פעם חשפו אנשי הבולשת של הצאר התארגנות מחתרתית להתנקש בחיי הצאר, למרבה הפליאה היו אלו דוקא בני משפחות האצולה אותן משפחות עתירות זכויות ששרתו את שושלת הצאר מדורי דורות, אבל בעת למודיהם של הצעירים במכללות נסחפו ברוחות המרד הסוערות שהלהיבו את בני הנוער, כמובן שאחד היה עונשם של הזוממים להתנקש בצאר, מיתה! אבל האצילים פנו בבקשת חנינה ואמרו שמשובת נעורים היא והזכירו את שרותם רב השנים בשרות המלוכה, נטה הצאר חסדו ואמר שתערך בדיקה מעמיקה נוטה כלפי חסד, ואלו שנגררו להרפתקה בקלות דעת יענשו במאסר לתקופה קצרה, ברם אלו שהנהיגו את הקבוצה והסיתו את חבריה אלו שיזמו את ההתנקשות ותכננו את פרטיה להם אין סליחה ומחילה.
לאחר חקירה הופרדו הקושרים לשתי קבוצות על אלו שלא הובילו ורק הובלו למרד הוטל עונש מאסר, רגליהם הוגשו לנחושתיים וידיהם נכבלו באזיקים ונתנו להם לחם צר ומים במשורה. חבריהם שהובילו את המרד, נדונו למות ונכלאו באגף שמור וזכו ליחס הניתן למוצאים להורג, זקיפים שמרו עליהם יומם ולילה ולפיכך לא נכבלו ולא נאסרו בשלשלאות, אכלו מנות משביעות ודשנות וקבלו כל מבוקשם, כזו היא המסורת הנקוטה באגף הנדונים למות, והנה הם שומעים שקשוק אזיקים עולה מן החצר קמו והביטו בעד האשנב המסורג, וראו את חבריהם מהקבוצה השניה שלא נדונו למות, עורכים את טיולם היומי גוררים אחריהם את כבליהם וגופם מסוגף וכחוש, קראו להם; אומללים שכמותכם מפקדיכם היינו בעת המרד ואף כאן זוכים אנו ליחס השמור למפקדים, נהנים מתנאי אדונים, ולא הבינו כי הם האומללים. חבריהם מעונים כי דינם קצוב לזמן קצר ובחלוף המועד ישוחררו ממאסרם וישובו לארמונות הוריהם ולרום מעמדם, ואילו הם נהנים מכל טוב כי נחרץ דינם למות…
סיים החפץ חיים, כך היא הנהגתו של הקב"ה עם ברואיו יראי שמו, בני אצולה אנו כל ישראל, בני מלכים בני אברהם יצחק ויעקב, אנו חטאנו אבל אבותינו העתירו בעדנו, ברם לא הכל יזכו להגאל, אלו שהנהיגו את המרד אלו שהסיתו והדיחו את ישראל לסור מהדרך, הם לא יזכו לראות בטובתם של ישראל והואיל ודינם נחרץ לשבט משלמים להם שכר מעט מעשיהם הטובים לפני בוא הגאולה לפני ענשם ופורענותם, אבל היראים שרק הובלו לפעמים בעצת יצרם, מקבלים מאסרם כאן, כדי שיוכלו להגאל ולחזור לגדולתם (אוצרות התורה).