אדם כי יקריב מכם
באחד השיעורים בימי ליל שישי, אמר רבנו: "אני זוכר שראיתי ספר מלפני שבעים שנה, שם היה כתוב ביאור בנוגע לנושא ההלכתי שאנו עסוקים בו וזה לשונו... ורבנו החל לצטט מאותו ספר מילה במילה מה שראה לפני שבעים שנה, ניגשו אליו כמה ממשתתפי השיעור שנפעמו מהזיכרון הנפלא של רבנו, אחרי השיעור, ושאלו ילמדנו רבנו, איך כבודו זוכר בבהירות כזו מה שראה לפני שבעים שנה?
נענה רבנו ואמר הספר שציטטתי מלשונו הינו למעשה נדיר מאד, והגיע לישיבה בעקבות שריפה שקרתה באחת מהעיירות. הביאו את הספרים שניצולו לישיבה ושם ראיתי את הספר הזה ועיינתי בו. ומרוב אהבת תורה כל מילה ומילה שראיתי בספר היה אצלי כמו יהלום יקר, ולכן זה נחרט בליבי לנצח! כ"כ גדלה אהבתי לתורה עד שנצרב בליבי לעד!
כאן רבנו גילה את סוד הזיכרון העצום שהיה לו, "אהבת תורה" זה הסוד! אהבת תורה ברמה של טוב לי תורת פיך מאלפי זהב וכסף. אדם זוכר היטב כמה כסף יש לו. אצל רבנו זה היה הרבה הרבה יותר מכסף זה היה אוצר שלא יסולא בפז. הוא כה התלהב והתרגש למראה כל אות וכל מילה בתורה הקדושה, עד שנחקקו הדברים במוחו ויכול היה לצטט אותם מילה במילה בשלימות לאחר שבעים שנה בשיעורו.
יתירה מזאת הסביר פעם רבנו, מדוע כתבה בעיתון מספיק שהאדם קורא אותה פעם אחת וכבר זוכר זאת לזמן רב, ועוד יכול להתפלפל בכל מה שראה באותה ראיה חד פעמית כאילו והעיתון עדיין מונח לנגד עיניו, ואילו בתורה הוא צריך לחזור ולחזור כדי לזכור?
"ביאור הדברים הוא כך", אמר רבנו, "שהאדם קורא עיתון, כל כולו מונח בעיתון. הוא קורא בחשק ובהתלהבות. הוא מתחבר עם מה שנכתב שם, הוא חי את מה שרואה כתוב בעיתון ולכן זה נחרט בלבו, ואילו לצערנו כשאדם לומד תורה, הוא לא מגייס את כל חשקו והתלהבותו, הוא לא חי את הדברים- לכן הוא גם לא זוכר אותם!
סיים רבנו ואמר: "אם בתורה הקדושה, ילמד האדם באותו חשק, ואותו התלהבות כמו שהוא קורא עיתון מובטח לו שיזכור בפעם אחת לתמיד!
"זכרוני ימים מקדם", סיפר תלמידו הרה"ג רבי מרדכי פולק שליט"א, "בשבתו על כסאו בהרבצת התורה לתלמידים, החייה כל סוגיא וסוגיא בגמרא. הוא דימה אותו בעיניו כאילו הוא ראובן וחי ולוה כסף משמעון, ולוי הניזק וכו', כל דבר קיבל משמעות כפולה ומכופלת. ולא רק בעל המימרא חי נגד עיניו. אלא כל השמעתתא חיה כנגד עיניו בפועל ממש.
כולם ראו בכך, איך אצל רבנו בוערת אש של אהבת תורה בחוש. איך שהוא חי את התורה הקדושה, וא"כ לא פלא איך זוכרים כ"כ טוב אפי' אחרי שנים רבות מאד, תלמידו של רבינו, הרה"ג רבי יצחק לנדא סיפר כי רבינו שיחזר באוזניו דברים ששמע בשחר ימיו בחתונתו של הגאון ר' משה חברוני זצ"ל שהתקיימה בוינא. הוא תיאר כי ר' משה חברוני דיבר בחתונה ובשבע ברכות על שליחות בקדשים, ועל שחוטי חוץ בקדשים, ועל סוגיא של אש בב"ק, והוסיף ואמר כי בהזדמנות אם יהיה לו זמן הוא יחזור לי על דבריו הנחמדים שנאמרו אז.
יש להתבונן, וזה נורא למתבונן. לפי החשבון באותו זמן- בחתונת הגאון ר' משה חברוני זצ"ל רבנו הכ"מ היה בחור כבן 14 שנה ומה שהוא זכר מהחתונה והשבע ברכות היה דברי התורה שנאמרו שם ובשנת תש"ס עוד יודע לחזור על מה שנאמר שם. ודבר זה כפי שביאר רבנו אינו מכוח הזיכרון שלו, אלא מחביבות התורה שהיתה לו.
וכן סיפר נכדו של רבנו, ששאל אותו פעם, איך זוכים לזכור את התורה הקדושה? ועוד בכזו בהירות?
ענה לו רבנו, שבזה שלומדים בחשק ואוהבים את הלימוד, קונים את הלימוד, והוסיף רבנו שיש תנאי מוקדם לזה: שאין מפסיקים בלימוד, ואין מפסיקים את הרציפות בין לימוד ללימוד.
(מתוך ולא שבט הלוי בלבד)