טועים ההמון בענין לאו חמור זה של חילול ה', שהוא דווקא אם עושה עבירה או מעשה רע בפני אלו הרחוקים מתורה ומצוות ויאמרו "הנה כך מתנהגים שומרי מצות".. או שיש שחושבים שחילול ה' הוא רק אם נעשה דבר החמור ביותר, אבל על עבירה קלה וכדו' לא יחשב בזה חילול ה'….
וטעות היא בידם! שחילול שם שמים הוא בפני כל אדם מישראל ואפילו בדבר הקל ביותר שעובר על רצון ה' מחלל בזה שם שמים רח"ל! דברים אלו מפורשים בדברי רבי אליעזר ממיץ בספר היראים (מצוה ו) שכתב דברים נוקבים עד מאד: את ה' אלוקיך תירא ותן כבוד לשמו ושמור מחללו, דכתיב בפרשת אמור "ולא תחללו את שם קדשי", ומקרא זה נוקב ויורד עד לתהום, ועל לאו זה ידוו כל הדווים, כי חילול השם ישנו בכמה דברים ואין להם שיעור, שכל המבזה אפילו מצוה אחת ומיקל בכבוד שמים, נקרא מחלל שם שמים.
על דבריו אלו של בעל היראים היה מרן החפץ חיים חוזר ומשנן תמיד, כדי להדגיש ולקבע בלבבות עד כמה חמור הוא עוון חילול השם, שעל כל זלזול קטן במצוה כבר נקרא מחלל שם שמים רח"ל. ומעיד תלמידו של מרן החפץ חיים הגאון רבי שמואל גריינימן זצ"ל שכשהחפץ חיים היה מזכיר דברי בעל היראים, פעמים רבות היו עיניו זולגות דמעות מתוקף דבריו הקדושים והנוקבים.
***
ונאה דורש נאה מקיים היה מרן החפץ חיים בענין חמור זה של חילול השם, והיה נזהר בכל פעולה שעשה שלא יצא מזה ח"ו חילול ה', ומספר בנו הגדול הגאון רבי לייב זצ"ל על אביו שבזקנותו סמוך להסתלקותו, היה קשה לחפץ חיים מאד הלימוד מחמת חולשתו, ובכל זאת היה מבקש שיניחו חומש פתוח בפניו, כדי שלא יגרם חילול השם, אם יכנס אצלו אדם וימצאהו יושב בטל.
עוד סופר על מרן החפץ חיים כי גם בצעירותו כשחלה במחלה ונחלש חולשה גדולה פקדו עליו הרופאים להפסיק מלימוד לתקופה ארוכה, והא קיים דברם מפני הצווי של "ונשמרתם מאד לנפשותיכם", רק שחשש מאד מפני חילול ה' שיראוהו שאינו לומד, והלך לשאול בעצת מרן רבי ישראל סלנט, האם מותר לו לפתוח ספר לפניו רק למראית העין שיחשבו שעוסק בתורה ולא יגרם חילול ה'.
***
עד כדי כך חשש החפץ חיים מעוון חילול ה', שעשה פעולות רבות כדי למנוע חשש זה. החפץ חיים נהג בכל הליכותיו כאדם פשוט, וכך היה נוהג במשך שנים רבות ללבוש בגד העשוי מעור של צאן שהיה בגד של איכרים פשוטים, והכל כדי להצטנע כדרכו בקודש, וכל זה היה עד שנת תרנ"ה, וכמו שסיפר חתנו ששמע מפי קדשו שאמר: "עד שנת תרנ"ה התלבשתי בחורף בבגד איכרים פשוט העשוי מעור של צאן, אבל אחר שהתפרסמתי, היה בזה חשש של חילול ה', ונאלצתי ללבוש בגד של עור התפור סחורה מבחוץ ועור מבפנים". דבר זה אף כתבו החפץ חיים בספרו "חפץ חיים" לאוין ב' שככל שאדם חשוב ומפורסם יותר יש לו להקפיד עד למאד על כל הנהגה מפני חילול ה' היוצא מכל מכשול קטן בהנהגתו.
בספר 'מעשי למלך' מובא שהחפץ חיים היה רגיל לומר שבן תורה הוא בבחינת חייל בעל דרגה גבוהה אשר בגדי השרד שניתנו לו מהמלך והדרגות אשר על כתפיו מחייבים אותו להתנהג בדרך כבוד. כאשר הוא לובש מדיו ועונד דרגותיו יודעים הכל שהוא מן המקורבים למלכות, אם יתנהג שלא בדרך כבוד הרי הוא מחלל את כבוד המלכות, פעם אחת נחפז החפץ חיים לדרכו במגמה להספיק להגיע בעוד מועד אל הרכבת שהיתה אמורה להסיע אותו לוילנה לשם רצה לנסוע לצורך ענין חשוב ביותר, ברם כאשר חלף באחד הרחובות הסמוכים לבית הנתיבות, נתבקש על ידי מאן דהו להיכנס לבית אבלים כדי להשלים מנין לתפילת מנחה, למרות שהנסיעה היתה למטרה חשובה ואף על פי שהוא עצמו כבר התפלל מנחה החליט החפץ חיים להיכנס לבית האבלים ולהשלים המנין. את הרכבת איחר כמובן ונאלץ להמתין לרכבת הבאה אך בעיניו הכל היה כדאי ובלבד שיימנע חילול השם.