הרב בנימין בירנצוויג
"וַיִּמְצָאֵהוּ אִישׁ וְהִנֵּה תֹעֶה בַּשָּׂדֶה וַיִּשְׁאָלֵהוּ הָאִישׁ לֵאמֹר מַה תְּבַקֵּשׁ" (בראשית לז, טו)
פעמיים מופיעה המילה 'איש', בפרשיות האחרונות. סתם "איש", ללא שם ותואר פעם בפרשת וישלח: "ויאבק איש עמו" ופעם בפרשתנו, פרשת וישב: "וימצאהו איש והנה תועה בשדה".
ובמי, באמת, מדובר? בפרשת וישלח, הביא רש"י דברי חז"ל שהכונה לשרו של עשו, ובפרשת וישב הביא רש"י שהכונה למלאך גבריאל, שכתוב אצלו "והאיש גבריאל".
הדברים מתמיהים: מי גילה להם לחז"ל, בכל מקום, למי הכונה במילה "איש"? הרי זה כתוב כמילה זהה בשני המקומות, ומדוע במקום אחד הכונה לשרו של עשו, ובמקום אחר הכונה למלאך גבריאל?
מרן רבי חיים מצאנז זצוק"ל באר ביאור נפלא מאד, שיש בו אבחנה מדוייקת לדעת מעשהו ואופיו של כל איש ואיש, והיה זה כמענה למעשה שהיה.
פעם אחת פנה רבי חיים מצאנז אל אחד מחשובי העדה, וביקש ממנו שיתלווה אליו ויסובב עמו בעיר לקבץ נדבות בשביל יהודי נצרך שירד מנכסיו, אבל הלה לא נענה, וטען שאין שעתו פנויה ואין הוא יכול לבטל מתלמודו עבור ענין זה.
אמר לו רבי חיים מצאנז בתוכחה נמרצת: "מדוע אצל יעקב אומר רש"י ש'ויאבק איש עמו', הכונה לשרו של עשו, וביוסף אומר רש"י ש'וימצאהו איש' הכונה לגבריאל המלאך? ההסבר לכך פשוט הוא: אצל יעקב מסופר שלאחר שנאבק עם המלאך כל הלילה, ביקש ממנו יעקב טובה קטנה, שיברכהו! והמלאך השיב לו שאין שעתו פנויה: 'שלחני כי עלה השחר' וצריך אני לומר שירה, אני עסוק באמירת שירה, בתלמוד תורה…
מתשובה זו ברור, אפוא, שמלאך זה הוא שרו של עשו. כשמבקשים מאדם טובה ובדיוק אז צריך הוא לומר שירה, וללמוד תורה, הרי זה שרו של עשו! אבל אצל יוסף נאמר: 'וישאלהו האיש לאמר מה תבקש'? הוא ראה איש תועה בשדה ושאלו: 'במה אוכל לעזור לך?' ברור שהיה זה המלאך גבריאל, שבוודאי היה אומר שירה לא פחות משרו של עשו, ואף על פי כן מצא אפשרות להקדיש מזמנו לאדם הנצרך לחסד!!"
מעשה נפלא במרן רבי ישראל מסאלנט שארע לפני שנים רבות בעירו סאלנט, והתפרסם מאד בזמנו בכל עיתונות התקופה ההיא ועורר רושם רב.
בליל התקדש יום הכיפורים, כאשר כל העם אנשים נשים וטף, עושים דרכם ביראת קודש לבתי הכנסת, כדי לקבל את היום הקדוש והנורא יום הכיפורים בתפילת 'כל נדרי', התאספו גם בבית כנסת הגדול של העיר סלאנט מאות מתפללים, והמתינו ביראת כבוד לרבם הנערץ מרן רבי ישראל מסאלנט. הזמן חולף, ועוד מעט יתקדש היום הקדוש, וצריכים כבר להתחיל בתפילת 'כל נדרי', אבל רבי ישראל, בושש מלהגיע….
אחר שחיכו עד לרגע האחרון, נאלצו להתחיל את תפילת 'כל נדרי'…
חלף הזמן ואף הגיע עת תפילת ערבית, ורבי ישראל עדיין לא הגיע…. הדאגה אף התחילה לנקר בליבות המתפללים לשלום רבם… כמה מחשובי הקהל אף סרו לביתו של רבי ישראל לראות האם קרה לו משהו, אך גם בביתו הוא לא היה…
והנה התחילה גם תפילת ערבית, ולפתע באמצע התפילה נראתה דמותו רבת ההוד, לבושת הצחורים כמלאך ה' צבקות, של רבי ישראל, כשהוא ממהר למקומו ומצטרף לתפילת הציבור, ונהרה של שמחה ודבקות שפוכה על פניו…
לאחר התפילה התברר לכולם את אשר ארע. בלכתו לבית הכנסת לתפילת 'כל נדרי', כשהוא אחוז הרהורים מתוקף קדושת יום הכיפורים, שמע לפתע רבי ישראל קול של תינוק בוכה מאחד הבתים. זהו מאורע הקורה בכל יום ולא גורם לאנשים להיעצר, ובפרט בליל התקדש יום הכיפורים, כשכולם ממהרים לבית הכנסת. אבל רבי ישראל בנימי נפשו העדינים, שמע בבכיו של התינוק שהוא זקוק לעזרה. הוא נעמד והמתין מעט לראות אולי תיגש אליו אמו…
אבל התינוק המשיך לצרוח. בזריזות, ניגש רבי ישראל לכיוון הבית ממנו בקע הקול… הוא פתח את הדלת וגילה תינוק בן חודשים ספורים שוכב בעריסתו, כשלידו בקבוק חלב והוא צורח מלוא פיו. לידו ישבה אחותו, ילדה כבת 6 כשהיא מנמנמת. התברר, שהאם שרצתה ללכת לתפילת 'כל נדרי', השאירה את האחות הקטנה לשמור על התינוק הקטן, אבל הילדה התנמנמה והתינוק היה רעב וצרח.
רבי ישראלנתן לתינוק את הבקבוק עד שנרגע, ופנה ללכת לדרכו.
או אז התעוררה הילדה הקטנה והתחילה לבכות שהיא מפחדת להשאר לבד בבית…,
רבי ישראל הרגיעה, ואמר לה שימתין עמה עד שאמה תשוב. וכך בזמן הקדוש ביותר, מצא לו רבן של ישראל זמן, לדאוג לחרדתם של שתי תינוקות, והכל ברוגע ושלוה יוצאי דופן. כשחזרה האם מן התפילה,התפנה רבי ישראל בזריזות ללכת לבית הכנסת, שם כבר אחזו הקהל באמצע תפילת ערבית של היום הקדוש…
היה לו לרבי ישראל סיבות רבות שלא לשים ליבו לבכיו של התינוק, הרי הוא מיהר והזדרז לומר 'שירה' של כל נדרי בבית הכנסת, לתפילות הנשגבות של התקדש יום הכיפורים,
אבל… יהודי קטן היה זקוק לו … השירה, התפילות וכל הרגעים הנשגבים יכולים לחכות.
לא לחינם שפוכה היתה נהרה של שמחה ודבקות על פניו של רבי ישראל, על שזכה בליל התקדש היום למעשה חסד נשגב ומרומם שכזה!!!