הרב גמליאל עקשטיין
בימים אלו החלו אלפים מבני ישראל לעסוק בהלכות שבת, הלכות כיבוד ועינוג השבת במאכל ומשתה וכסות נקיה. דרגות שונות נשנו בהלכה זו, ויש אשר עליהם אמר רבי עקיבא 'עשה שבתך חול', וכדברי המ"ב שזה על 'מי שהשעה דחוקה לו ביותר'.
אמנם לאדם מן השורה שהחלות הדגים והבשר אינם פוסחים מעל שולחנו, קשה לדמיין מציאות שכזו, אך כאמור הלכה זו פסוקה במ"ב דאף לימינו אנו. אני אישית מכיר אברך יקר, שהלכה זו הינה ברת קיימא ונוגעת למעשה כלפיו, וכל זה אינו גורע ממנו להיות עמל בתורה מתוך הדחק, בשמחת התורה שאין לה קץ. אך כל זה על פי הטבע, אבל בפועל הינו מלומד בניסים, ואין הקב"ה מקפח שכרו, וכך זוכה בכל שבת להעלות על שולחנו מטעמי שבת בשפע רב, לו ולכל בני ביתו, כשבכל שבת הקב"ה שולח לו בדרכים שונות ובשליחים מגוונים את כל הצטרכותו.
כמובן שאיני בקי בפרטי הניסים שבכל שבוע, אך פעם אחד נבחרתי להיות השליח לתמוך באברך יקר זה, וקיבלתי שיעור מאלף באמונה ובהשגחה פרטית, ואספר: היה זה לפני תקופה, בליל שישי, בשעה שאני כבר מתכונן לעלות על יצועי, והנה צלצול בטלפון ועל הקו ידיד ותיק מצפון הארץ. הנ"ל לא משאיר לי הרבה זמן להשתהות בתימהון על מה נזכר לפנות אלי כעת, ואומר לי: "שלחתי לך באמצעות שליח הגר בשכונתך סך 400 ₪ אם תוכל תמסור למי שנזקק 'לכבוד שבת'". חשבתי לדחות את השליחות למחר בבוקר, מאחר והעייפות נתנה בי את אותותיה, אך בו בזמן ראיתי לנגד עיני את אותו אברך יקר וחשבתי לעצמי, מי יודע אם יש לו בבית משהו לכבוד שבת? מחשבה זו נתנה בי את הכח ללכת מיד לבית מדרש, ששם היה משכנו העיקרי של אותו אברך. כשנכנסתי לשם ראיתיו עומד עדיין באמצע שמונה עשרה, לאחר שבית המדרש הספיק להתרוקן ממתפלליו ולומדיו. המתנתי. וכשאך סיים לצעוד "עושה שלום" תחבתי בידיו סכום זה ואמרתי לו 'לכבוד שבת', תוך כדי ששמעתיו משבח את הקב"ה "עלינו לשבח לאדון הכל".
והנה אך יצאתי חזרה לביתי, והנ"ל רץ אחרי וכל כולו הודאה על העזרה, ומופתע במיוחד ממה שהתרחש, שאלתי אותו: "מדוע אתה מופתע? והלא ניסים אלו הם דברים שבכל יום אצלך?" אמר לי: "אספר לך, אבל קודם אתקשר, ברשותך, לרעייתי, לבשר לה שאני תיכף מגיע הביתה עם כל המצרכים לשבת, על מנת שתוכל להתחיל לבשל ולאפות. לאחר הטלפון המרוגש סיפר לי, שממש לפני זמן מועט, טרם התחילו בבית המדרש תפילת ערבית, בדקתי בכיסים לראות היש ברשותי מעות בשביל לקנות צרכי שבת, והנה אני סופר את המטבעות 40 ₪ בדיוק. חשבתי לעצמי: והרי אפילו אם ארצה לעשות שבתי חול זה לא יספיק בעדי ובעד בני ביתי, א"כ מה לי ולמעות אלו, לקחתי אותן בידי וניגשתי לאברך, שידעתי שגם הוא נזקק מאוד, ונתתי לו אותן 'לכבוד שבת'. מיד פניתי להקב"ה ואמרתי לו "כעת אין לי כלום, ו"הנני בידך לבד כחומר ביד היוצר". אנא! עזור לי, ושלח לי צרכי שבת למען אוכל לעשות רצונך לכבד את השבת במאכל ובמשתה, לי ולבני ביתי", והנה רק סיימיתי שמו"ע וכבר נשלח עבורי פי עשר ממה שתרמתי"…
עמדנו שנינו מופתעים, ונשאנו שבח והודאה להשי"ת על גודל רחמיו שזן ומפרנס לכל. כעבור מס' ימים פגשתי שוב את אותו אברך, והדגשתי בפניו שהתחזקתי באמונה ממה שהתרחש. חייך אותו אברך ואמר לי: "לסיפור יש המשך: הנה מיד לאחר שנפרדנו הלכתי לצרכניה השכונתית לקנות צרכי שבת, שעלו 370 ₪, וכך נשארו אצלי 30 ₪ שגם אותם תרמתי מיד לאברך נזקק שפגשתי בדרכי. למחרת הלכתי לבקר את אבי שליט"א, כדרכי מדי פעם לבקרו ביום שישי ולעזור לו, עקב גילו המתבגר, והנה בשונה מכל פעם תחב לי אבי ביד 300 ₪, פי עשר ממה שתרמתי, הפעם כבר הייתי מופתע מאד, ועל אתר התקשרתי למי ששלח לי את הארבע מאות שקל, לספר לו את השתלשלות ההשגחה. הנ"ל, שהינו בעל תשובה שאך עתה התחיל לשמור תורה ומצוות, התרגש מאוד והמשיך זמן רב לתמוך באותו אברך 'לכבוד שבת', והכל בזכות מסירות נפש לצדקה, של תרומת הפרוטות האחרונות שבכיס, וכמובן בזכות התפילה מעומק הלב, מתוך אמונה ברורה ש'מבלעדי עוזך ועזרתך אין עזרה וישועה'.
והנה במ"ב כתב שאף למי שהשעה דחוקה ביותר 'נכון מאוד שיראה להשתדל להיות על כל פנים מן הכת האמצעית, דהיינו בקיום שלש סעודות', אז הנה, גם אם אין בידכם להשיג בהשתדלות ע"פ הטבע, הרי שיש בידכם להשתדל בתפילה ובאמונה, והכל יגיע עד אליכם לתוך היד בלא טירחא כלל…
1/161