מדוע אסור לשתות יין לאחר שתיית ד' כוסות ?

ד' סיון תש"פ - סימן ת"פ אמצע הסעיף ושותהו בהסבה"- סוף סימן תפ"א
הורדת השיעור לצפיההורדת השיעור לשמיעה

אדם ששתה כוס רביעית ללא הסיבה האם צריך לחזור ולשתות שוב בהסיבה?מה הטעם שנהגו למזוג 'כוס של אליהו הנביא'?ומדוע אין אומרים את פסוקי השמירה בק"ש שעל המיטה לאחר ליל הסדר? שיעור הלכה מעניין במשנה ברורה חלק ה' סימן ת"פ סעיף א' באמצעו – סימן תפ"א במסגרת לימוד 'דף היומי בהלכה'

אומר השו"ע, שותה את הכוס הרביעית בהסיבה, ולא מברך עליה ברכה ראשונה, כיוון שבירך כבר על הכוס השלישית, ואומר המ"ב, שאת הפיוטים אומר לאחר שתיית הכוס, כיוון שזה רק מנהג, ומהר"ם היה שותה את הכוס הרביעית אחר הפיוטים, כדי שלא יהיה צמא כשישכב.

לאחר שתיית הכוס הרביעית, מברך ברכה אחרונה מעין ג', ובברכה זו פוטר גם את שתיית הכוס השלישית, ואם שתה את הכוס בלי הסיבה, חוזר ושותה בהסיבה, ועיין לעיל בסי' תע"ב ס"ו שמבואר שם, שכיוון שאיננו רגילים להסב בכל השנה, בדיעבד א"צ לחזור לשתות אם לא הסב, אבל לפי השו"ע, גם אם לא הסב בכוס השלישית, חוזר ושותה בהסיבה, וכן בכוס הרביעית, ואומר המ"ב, כיוון שיש הבדל ביניהם, שהרי אם שכח להסב בשלישית, וחוזר ושותה, אינו צריך לחזור ולברך ברכה לפניה, כיוון שבדעתו לשתות כוס נוספת שהיא הכוס הרביעית, אבל אם שכח להסב ברביעית שבכך חוזר ושותה בהסיבה, צריך לחזור ולברך לפניה.

אומר הרמ"א, יש אומרים שצריך לומר 'שפוך חמתך', לפני שאומר 'לא לנו', והטעם, כדי לזכור שהוא ליל שימורים, ומבאר המ"ב, שאין מתייראים משום דבר, ונוהגים באלו המדינות למזוג כוס אחת יותר ממניין המסובים, דהיינו, כוס של אליהו הנביא, ונקרא 'כוס של אליהו הנביא' כדי לרמז, שאנו מאמינים, שכשם שה' גאלנו ממצרים, הוא יגאלנו עוד, וישלח לנו את אליהו לבשרנו, עוד אומר הרמ"א, שבזכות אמונה זו שאיננו מתייראים, יבוא משיח וישפוך חמתו על המתכחשים בה', וכן נוהגים, עוד אומר הרמ"א, שיכול לגמור ההלל אפילו שלא במקום הסעודה, ומוסיף המ"ב, שאע"פ שהוא לא שותה את כל הד' כוסות במקום אחד, אין בזה בעיה.

אומר השו"ע, לאחר ד' כוסות, אינו רשאי לשתות יין, אלא מים, שכל המשקים דינם כיין,

ומביא המ"ב ג' טעמים לזה:

א. חוששים שמא ישתכר ותחטפנו שינה, והרי חייב אדם לעסוק בסיפור ביציאת מצרים כל הלילה, ולפי טעם זה, האיסור הוא רק במשקים המשכרים.

ב. נראה כמו שמתחיל בסעודה נוספת, וכמוסיף על הכוסות, ולפי טעם זה, האיסור הוא גם בחמר מדינה.

ג. כדי שלא יעבור טעם מצה מפיו, ולפי טעם זה, גם משקה שאינו חמר מדינה, אם יש בו טעם, אסור לשתות אותו.

המ"ב אומר, שמדברי השו"ע והרמ"א משמע, שהם הכריעו כהטעם האחרון, וגם בזה אומר המ"ב, כתבו האחרונים, מי זנגבי"ל, וכן תה, או משקה תפוחים, מותר, כיוון שהם אינם מבטלים טעם מצה, והם כמים בלבד.

במקום צורך גדול, אפשר לסמוך על הסברא הראשונה, שהאיסור בשתיית משקין לאחר ד' כוסות, הוא שמא ישתכר וימנע מסיפור יציאת מצרים במשך הלילה, ולכן, משקה שאינו משכר, מותר לשתות, ובפרט בליל שני של ליל הסדר, בוודאי יש להקל בשאר משקים שאינם משכרים.

אומר הרמ"א, מי שהוא אסטניס או שהוא תאב הרבה לשתות, יכול לשתות אפילו יין, ויאמר עליו הלל הגדול, ואומר המ"ב, כל זה דווקא אם לא סיים עדיין את הברכה, ושתה כוס רביעית, אז יכול לומר הלל הגדול עד הסוף, ולחתום בברכה ולשתות כוס חמישית, אבל אם כבר סיים את סוף ההלל, וכבר בירך, הוא לא יכול לחתום בברכה.

חייב אדם לעסוק בהלכות הפסח וביציאת מצרים, ולספר בניסים ונפלאות שעשה הקב"ה לאבותינו, עד שתחטפנו שינה, וכל דיני הלילה הראשון, יש גם בליל שני, ונוהגים שקורא על מיטתו רק פרשת 'שמע' בלבד, ומוסיף המ"ב, שיברך גם 'המפיל', ולא קורא את שאר הדברים שקוראים בשאר הלילות כדי להגן, כי ליל שימורים הוא מן המזיקים.

אומר המ"ב, אם התפלל ערבית וקרא ק"ש מבעוד יום, צריך לחזור שוב ולקרוא את כל ג' הפרשיות, כדי לצאת יד"ח ק"ש.

השיעור המרתק בדף היומי בהלכה
מאת הרב אריה זילברשטיין שליט"א

כתבו לנו תגובה, מבטיחים לקרוא ולהגיב לכם חזרה

פוסטים נוספים

1/156
דילוג לתוכן