בערב פסח, מחצות היום ואילך, אסור לעשות כל מלאכה שאסור לעשותה בחול המועד, משום שזהו זמן שחיטת הפסח, שכל אחד מישראל מצוּוה על הקרבתו, והיום שבו מקריבים קרבן, נחשב עבור המקריב כיום טוב, ועשיית מלאכה אסורה בו מדרבנן, ועל כן, אף בזמן הזה שאין קרבן קָרֵב – האיסור במקומו עומד.

וסיבה נוספת לאיסור זה היא – שתהיה דעתו של אדם פנויה לקיום חובות היום – ביעור החמץ, והכנת המצות לצורך קיום מצוַת האכילה בלילה. ועל פי טעם זה, בשנה שחל בה ערב פסח בשבת, יש לאסור עשיית מלאכה גם ביום י"ג בניסן, מחצות היום ואילך; אך מכיון שהטעם הראשון הוא העיקרי, יתכן שיש להקל.

[שו"ע תסח, א, משנ"ב א ו־ז, וביה"ל ד"ה מחצות]

בהמשך לאמוּר: עשיית מלאכה בערב פסח אחר חצות בשָׂכר, אסורה אף במלאכות קלות. ועשיית מלאכה בחינם, אסורה רק במלאכות 'כבדות', כגון תפירת בגד חדש, כיבוס בגד, ותספורת; אך מותרת במלאכות קלות, כגון גיהוץ, הנעשות לצורך החג. וכן גזיזת ציפורניים – מותרת. ומותר להפעיל מכונת כביסה לפני חצות באופן שתסיים את פעולתה לאחר חצות.

ועשיית מלאכה באמצעות גוי – יש אומרים שחכמינו ז"ל אסרוהָ, כדרך שאסרו 'אמירה לגוי', בשבת, ביום טוב ובחול המועד; ויש מתירים. בשולחן ערוך הביא את שתי הדעות, והרמ"א פוסק כדעת המתירים; ולדעתו, מותר למסור בגד למכבסה של גוי.

[שו"ע תסח, א-ב, ומשנ"ב ד, ה ו־ז; ביאורים ומוספים דרשו, 8]

כאמוּר, בערב פסח לאחר חצות אסור לעשות מלאכה 'כבֵדה' אף בחינם. ומאז ומקדם, היו מקומות שנהגו באיסור זה של עשיית מלאכה גם לפני חצות, דהיינו מזריחת החמה בערב פסח ואילך. ולדרים במקומות אלו, אסור לשנות ממנהגם, וכן אסור לזרעם אחריהם לשנות ממנהג אבותיהם, וכפי שפירשו חכמינו ז"ל את הכתוב: וְאַל תִּטֹּשׁ תּוֹרַת אִמֶּךָ, שאסור לעזוב ולשנות ממנהגי אבות.

ויש מגדולי האחרונים שכתב שבירושלים נהוג שלא לעשות מלאכה גם לפני חצות, משום שמקובצים בה בני מקומות שונים, ובתוכם גם כאלו שנהגו שלא לעשות בהם מלאכה, (וראה להלן סעיף ד); ויש שכתב שדבריו אמורים רק בנוגע לירושלים ש'בין החומות', והוסיף, שכיום לא ידוע על מנהג כזה.

[שו"ע תסח, ג, ומשנ"ב יא ו־יג; ביאורים ומוספים דרשו, 16]