מֵהלכות איסור חמץ
* אסור להאכיל חמץ בפסח לבעלי חיים, בין אם החמץ או בעלי החיים שייכים למאכיל, ובין אם הם של גוי, או שהם הפקר, משום שהמאכיל נהנה בכך שמתמלא מבוקשו להשביע את בעלי החיים. והאיסור הוא רק להאכיל את בעלי החיים, או להניח את החמץ לפניהם; אבל מותר להניח את החמץ באֵזור שמצויים בו בעלי חיים, למרות שידוע כי יגיעו אליו ויאכלוהו.
* פרה שאכלה חמץ בפסח – גם כשלא נעשה בכך איסור, וכגון בבהמה של גוי שהגוי האכילהּ בחמץ – יש אוסרים לשתות את חֲלָבָהּ בפסח, ויש מתירים.
* ישראל שהלווה חמץ לחבֵרו בערב פסח בסמוך לזמן הביעור, חייב הלוֹוֶה לפורעהּ; למרות שאילו לא הלווה את החמץ היה המלווה מחויב לבערו, ואם לא, היה נאסר בהנאה.
מֵהלכות מכירת חמץ
* מותר לישראל למכור לגוי לפני הפסח כמוּת גדולה של חמץ שהגוי אינו זקוק לה, בתוספת הבטחה כי לאחר הפסח יקנה ממנו בחזרה את החמץ המיותר בתוספת רווח.
* המוכר חמץ לגוי בתנאי שאם יעשה דבר מסוים יהיה החמץ מכור לו מאותה שעה שיקיים את התנאי – כל עוד לא התקיים התנאי, שייך החמץ לישראל, והריהו עובר ב'בל יֵראה' ו'בל ימָּצא', ולאחר הפסח אסור החמץ בהנאה.
* המוכר חמץ לגוי בתנאי שבכל עת שירצה יוכל הישראל לשלם עבור החמץ ולקחתו בחזרה, המכירה אינה חלה.
מֵהלכות חמץ ש'עבר עליו הפסח'
* חמץ שהיה בפסח ברשות ישראל, אסור לאחר הפסח בהנאה אף אם 'ביטלוֹ' לפני הפסח, משום שחששו חכמינו ז"ל שאם יתירוהו, יהיו כאלו שיותירו את חמצם ברשותם, ולאחר הפסח יטענו שביטלוהו כדי שנתירו להם.
* מי ש'ביטל' את כל החמץ שברשותו, וגם בדק את ביתו כדין, או שנאנס ולא היה באפשרותו לבדוק את ביתו, ולאחר הפסח מצא בביתו חמץ – לדעת אחרונים רבים החמץ אסור בהנאה לאחר הפסח.
* אדם הנמצא במקום שאין לו אפשרות למכור את חמצו לגוי, אך יש באפשרותו לבערו, ולא ביערו, אלא הפקירו – לדעת רוב האחרונים החמץ אסור בהנאה לאחר הפסח.
* חנות השייכת לגוי ועובדיה יהודים, ונמצא בה חמץ לאחר הפסח – אם מוכרים בה חמץ מסוגו של החמץ שנמצא, סביר להניח שמקור החמץ הנמצא הוא בסחורת החנות, והוא מותר בהנאה. אבל אם לא מוכרים בחנות חמץ מסוג זה, יש להניח שנפל מאחד העובדים היהודים, והוא אסור בהנאה. ובמקרה הפוך, שהחנות שייכת ליהודי ועובדיה גויים – הדין בשני המקרים להיפך.
* חמץ שנמצא לאחר הפסח ברחובה של עיר, באופן שלא ניתן להניח שנפל שם לאחר הפסח, ולא ידוע אם הוא של ישראל או של גוי – מותר בהנאה, ונחלקו הפוסקים אם הוא מותר גם באכילה.
הלכות שונות
* מדאורייתא, מותר ללוות כל דבר על מנת להחזיר דבר דומה, שהרי מחזיר את מה שלווה. אולם, חכמינו ז"ל אסרו כל הלוואה של דבר תמורת דבר, מלבד המטבע המקומי.
* אסור מדאורייתא לגרום לאחרים, ואפילו לגוי, להזכיר שֵׁם עבודה זרה; ולכן אסור לעשות שותפות עסקית עם גוי, מחשש שיתחייב לו שבועה, ויִשָּׁבע בשם עבודה זרה.