הרה"ג רבי יהודה לב בעמח"ס "לב המועדים"
סדר הקריאה: המפטיר עולה לתורה, וקורא כמה פסוקים מסוף הפרשה, ומברך תחילה וסוף.
הטעם שמפטיר בנביא עולה לתורה לפחות ג' פסוקים: כדי שלא יהיה כבוד התורה וכבוד הנביאים שווה, שאם יקרא בנביא לבדו, כמו הז' קרואים בתורה לבדם, הוי כבוד התורה וכבוד הנביא שווה, ולהיכר עשו שיקרא מה שקרא הקודם לו כשאפשר להוסיף (מגילה כג, א, שו"ע רפב ה ערוה"ש רפב).
מפטיר מן המניין או אינו מן המניין
נחלקו הפוסקים האם מפטיר מן מניין שבעה? ומעיקר הדין קי"ל שעולה למניין שבעה, ובשבת ויו"ט דמותר להוסיף יותר מז', מוסיפים כדי לצאת ידי השיטות דאינו עולה למניין שבעה, משא"כ במנחה וכן בשני וחמישי ותענית ציבור, שאסור להוסיף מעמידים על עיקר הדין שהמפטיר ממניין הקרואים והשלישי הוא המפטיר (אבודרהם שחרית של שבת ערוה"ש רפב יג). [ולכן במנחה בתענית ציבור אין קדיש אחר מפטיר, כיון שהוא מג' עולים (עורה"ש רפב יד)].
הטעם שאין קוראים מפטיר בשבת מעניינו של שבת "וביום השבת" (במדבר כח, ט) כמו ביו"ט, לפי שהמפטיר של "וביום השבת" הוא רק ב' פסוקים, ואין קריאה פחות מג' פסוקים (כמבואר בשו"ע לז ב), ולהצטרף עם פסוקים שלא מעניינו של יום אי אפשר [יבואר עוד בהמשך] (תוס' מגילה דף כג, א בד"ה כיון, טושו"ע רפג).
הטעם שלא מתחילים כמו בראש חודש בפרשת התמיד, ויהיה יותר מב' פסוקים, לפי ששאני ר"ח שיש חיוב לקרוא ד' גברי, ולכן קוראים תחילה ג' קודם חובת היום, וד' חובת היום שהיא "ובראשי חודשיכם", אבל בשבת שא"צ לעלות אלא אחד, מה שייכות יש לו לפרשת התמיד (ט"ז רפג בשם מרדכי פרק בני העיר אות תתלא)?
טעם אחר: לפי שמפטיר של שבת רק ב' פסוקים, ואם יקראו פרשת התמיד שקודם שהיא יותר מב' פסוקים, יוצא שהטפל יותר מהעיקר, משא"כ בר"ח אע"פ שמוסיפים יותר פסוקים מפרשת ראש חודש, מ"מ כיון שבעיקרא איכא ג' פסוקים, וראויה להוציא ס"ת בשביל עצמה, מצרפים אחרת עמה (לבוש רפג א).
טעם אחר: שאין קוראים מפטיר בשבת: לפי שצריך להפטיר בכל שבוע מעניינו של יום, ואם יפטירו בשבת יצטרכו להפטיר כל שבוע הפטרה של שבת, משום שקוראים בדסליק מינה, וא"כ כל ההפטרות יהיו מעניין אחד (תוס' מגילה כג, א בד"ה כיון, משנ"ב רפג א).
טעם אחר: לפי ששבת היא תדירה, שהיא כל ששת ימים, ולכן הקרבן שלה אין צריך הזכרה, משא"כ מועדים שהם משנה לשנה, תקנו לקרוא מפטיר שלהם [קרבנות] כדי שתהיה להם הזכרה (א"ר רפג בשם התניא טז).
טעם אחר: כיון שביו"ט מפסיקים את סדר פרשיות השנה, וקוראים בעניינו של יום טוב, קוראים גם את הקרבנות, משא"כ בשבת שקוראים על סדר הפרשיות ואין קוראים מעניין השבת, אין קוראים גם מעניין הקרבנות (ר"ן מגילה י, ב ד"ה ומדאמרינן).
טעם אחר: לפי שהסיבה שביו"ט קוראים בקריאת מפטיר את קרבנות היום, ע"פ הגמ' תענית (כז, ב) "בזמן שישראל קוראים את פסוקי הקרבנות, הקב"ה מעלה עליהם כאילו הקריבו אותם, ומוחל להם על עוונתיהם", ולפי שהקרבנות במועדות באים לכפרה יש לקוראם, משא"כ קרבנות של שבת שלא באים לכפרה [ואע"פ שגם עולות מכפרין על החיים מ"מ עיקרן הוא לדורון וכן מקופיא מכפרא] (תוס' מגילה כג, א ד"ה כיון).
טעם אחר: לפי שבמועדות כתיב (ויקרא כג, ד): "אלה מועדי ה' אשר תקראו אותם" ובפשוטו של מקרא משמע שיש לקרוא בתורה בפסוקי מועדות, וגם ר"ח בכלל המועדות, משא"כ בשבת שלא נקרא מועד (דעת זקנים מבעלי התוס' במדבר כח ט).