מצוה מן התורה על הכהנים לברך את ישראל בכל יום, ומצוה זו נוהגת גם בזמן הזה. וכן המנהג ברוב המקומות בארץ ישראל ובחלק מהמקומות בחוץ לארץ. וברוב המקומות בחוץ לארץ, וכן בחלק מהקהילות בצפון ארץ ישראל, נהגו שלא לברך ברכת כהנים אלא בתפילת מוסף של יום טוב. ויש מהפוסקים שהורו הן בנוגע לבני חוץ לארץ והן בנוגע לקהילות הנ"ל בצפון ארץ ישראל, שלא ישנו את מנהגם; ויש שהורו כי אף קהילות חדשות הנוסדות שם לא ישנו מהמנהג. [סעיף מד, ס"ק קסד, והגהה לרמ"א; ביאורים ומוספים דרשו, 169 (ו־170)]

כאמור, מנהג רוב המקומות בחוץ לארץ לברך ברכת כהנים רק בתפילת מוסף של יום טוב. הטעם העיקרי לכך הוא שצריך לברך בשמחה, ובני ישראל בגולה היו טרודים במלאכתם ובפרנסתם, ולא היו שרויים בשמחה הראויה לברכת כהנים אלא בתפילת מוסף של יום טוב, בסמוך לסעודת היום. והראשונים כתבו טעמים נוספים לדבר. ונהגו לברך בחוץ לארץ גם ביום הכיפורים, מפני שיש בו שמחת מחילת עוונות; ויש שנהגו לברך גם בתפילת נעילה, ויש שנהגו לברך גם בתפילת שחרית. [סעיף מד וס"ק קסו; ביאורים ומוספים דרשו, 172]

בשבע מילים מברכת כהנים מַפנים הכהנים את פניהם וידיהם לימין ולשמאל, כדי שתתפשט הברכה על כל המתפללים בבית הכנסת, ומאריכים בניגון ההברה האחרונה שלהן. מילים אלו הן: יברכך, וישמרך, אליך, ויחונך, אליך, לך, שלום. ושתי סיבות לבחירה דווקא בהן: 1. כולן - למעט המילה 'לך' - משמשות כמילות סיום לשש הברכות הכלולות בברכת כהנים: יברכך, וישמרך, יאר ה' פניו אליך, ויחונך, ישא ה' פניו אליך, וישם לך שלום. 2. כולן - למעט המילה 'שלום' - נאמרות בלשון נוכח. [סעיף מה וס"ק קסח, קע ו־קעב; וראה מגן אברהם ס"ק עב ומפרשיו]