יום שלישי ז' באדר תש"פ
מהו העובי המקסימלי של מצה כשרה לפסח?
לדעת ראשונים רבים, אסור לאכול בפסח מצה שעוביהּ טפח (8-9.6 ס"מ, לשיטות השונות) ומעלה, משום שבעובי כזה קיים חשש שמא חלקו הפנימי של הבצק אינו נאפה כראוי, ומחמיץ. ויש מהראשונים שסוברים שאף בפחות מטפח יש להחמיר, דהיינו שכל מצה המוגדרת כמצה 'עבה', אסורה בפסח; ובדיעבד, מצה שעוביהּ פחות מטפח, אף שהיא עבה, מותר לאוכלה, אך יש לבדוק אם חלקה הפנימי נאפה כראוי.
ולדעת הרמ"א, יש לאפות את המצוֹת כרקיקים דקים, מפני שתהליך חימוצן של מצות כאלו איטי יותר משל מצות עבות; וכך מנהג בני אשכנז, ואינם רשאים לאכול מצוֹת שאינן אפויות בצורה כזו. ואף לבני ספרד – הנזהר לעשותן דקות מאוד, 'הרי זה משובח'.
[שו"ע תס, ד-ה, משנ"ב טז-יז, וביה"ל ד"ה פת; ביאורים ומוספים דרשו, 30]
מדוע אופים 'מצוֹת יד' עגולות ו'מצוֹת מכונה' מרובעות?
מנהג ישראל לאפות לפסח מצוֹת עגולות. ויש שכתבו כי מנהג זה הוא על פי הכתוב בתורה על יוצאי מצרים: וַיֹּאפוּ אֶת הַבָּצֵק אֲשֶׁר הוֹצִיאוּ מִמִּצְרַיִם עֻגֹת מַצּוֹת כִּי לֹא חָמֵץ כִּי גֹרְשׁוּ מִמִּצְרַיִם וְלֹא יָכְלוּ לְהִתְמַהְמֵהַּ"; ו'עוגה' – פירושהּ עיגול, והיינו, שמפאת חפזונם, לא הספיקו אף לרבֵּעַ את הבצק, והוא נותר עגול כפי הצורה הנוצרת מאליה בשעת הלישה.
מנהג זה, הוא דווקא ב'מצוֹת יד', אך במצוֹת מכונה – המנהג לעשותן מרובעות, על פי הוראת הפוסקים, מפני החשש שאם יעגלו את המצות במכונה, יאספו את שאריות הבצק שיוותרו במכונה לאחר החיתוך לצורת עיגול, ויחזירו אותן לרידוד מחודש, להכנת מצוֹת נוספות, ובשאריות אלו יש חשש חמץ מחמת שהייתן ללא 'עיסוק'.
[ביאורים ומוספים דרשו תס, 29]
האם מותר לצור צורות בבצק של המצוֹת?
אין לצור צורות בבצק של המצוֹת, משום שעשיית הצורה אינה נחשבת ל'עיסוק' המונע את חימוץ הבצק (ראה שו"ע תנט, ב), כך שבשעת עשייתה הבצק שוהה ללא עיסוק, ועלול להחמיץ. ומאחר וחכמים אסרו זאת, לא חילקו באיסורם, ואסרו את עשיית הצורה גם באופן שהיא נעשית ללא שהייה כלל, כגון שמרדדים את הבצק על גבי תבנית מיוחדת שהצורה נוצרת בה מאליה, או שהצורה נעשית בידי פועלי מאפייה מנוסים היוצרים אותה ברגע אחד.
ובדיעבד, אם ידוע שלא שהו בזמן עשיית הצורה משך זמן של 'שיעור חימוץ' – המצה מותרת באכילה בפסח. אולם, אם הצורה מכילה אותיות – נחלקו הפוסקים אם מותר לאוכלה בשבת, או שאסור משום מחיקת האותיות.
[שו"ע תס, ד, משנ"ב יג-יד, ושעה"צ יז; ביאורים ומוספים דרשו, 27, וראה עוד שם]