נאמר בתורה: "וּשְׁמַרְתֶּם אֶת הַמַּצּוֹת", ודרשו חכמינו ז"ל, שמצוה לשומרן שמירה יתֵרה לשֵׁם מצוַת אכילת מצה, דהיינו, שהמצה הנאכלת בליל הסדר לשם מצוַת אכילת מצה, תהיה שמורה מחמץ לאורך תהליך הכנתה, ואין די בכך שאין בה 'ריעותא' של חשש חימוץ.

ונחלקו ראשונים מאיזה שלב של תהליך הכנת המצוֹת מתחילה חובת השמירה; ולמעשה, יש לקיים את מצוַת אכילת מצה במצה השמורה משעת הקצירה, ובדיעבד, או באין אפשרות אחרת – ניתן לקיימהּ במצה השמורה רק משעת הטחינה; ומעיקר הדין, אף במצה השמורה רק משעת הלישה. אולם, במצה שלא נשמרה אף משעת הלישה, אף בדיעבד אין יוצאים ידי חובת מצה, וצריך לשוב ולאכול מצה שמורה, ולברך עליה 'על אכילת מצה'.

[שו"ע תפב, א, משנ"ב א, וביה"ל ד"ה מצה; ביאורים ומוספים דרשו, 11; וראה שעה"צ תנג, לג]

בהמשך לאמוּר: מי שיש ברשותו בליל הסדר 'כזית' אחד בלבד של מצה 'שמורה', ומצוֹת נוספות שאינן שמורות – לאחר אמירת ההגדה, יאכל מצה שאינה שמורה, כדי להסמיך את סעודת הפת לקידוש ככל האפשר; ויברך עליה רק 'המוציא', ולא 'על אכילת מצה', כיון שאינו יוצא בה ידי חובת מצוַת מצה. ולאחר מכן, יקיים את מצוַת אכילת המרור. ולדעת השולחן ערוך – לא יקיים מצוַת 'כורך' במצה שאינה שמורה, אך יש מהאחרונים שכתבו שיכרוך את המצה שאינה שמורה. ובסוף סעודתו, יברך 'על אכילת מצה', ויאכל את המצה השמורה לשֵׁם מצות אכילת מצה, ולשם אפיקומן. ואם יש ברשותו שני 'כזיתים', יקיים את מצוַת אכילת מצה כרגיל, לפני אכילת המרור, בכזית האחד, ואת מצוַת אפיקומן, בכזית השני.

[שו"ע תפב, א, ומשנ"ב ג, ה ו־ו]

חולה שאינו מסוגל לאכול יותר מ'כזית' מצה בליל הסדר, או שיש ברשותו כזית מצה בלבד – לאחר אמירת ההגדה יאכל סעודה ללא פת, ולאחר מכן יטול ידיו, ויברך 'המוציא' ו'על אכילת מצה', ויאכל את המצה לשֵׁם מצוַת מצה ולשם אפיקומן. ולא יברך על נטילת ידים לאכילה זו, כיון שנחלקו ראשונים אם תיקנו נטילת ידים לאכילת כזית פת, או רק לאכילת 'כביצה' ויותר.

ואם אינו יכול לשתות יין, או שאין ברשותו יין, כך שעליו לקדש על הפת – יקדש על הפת, ויאכל אותה לשם מצוַת מצה בתחילת הסעודה.

ומי שאינו יכול לאכול אפילו כזית מצה, או שיש ברשותו פחות מכזית מצה בלבד – נחלקו האחרונים אם הוא פטור לגמרי מקיום המצוה, או שחובתו לאכול את מה שביכולתו לאכול, וכפי שיש באיסורי התורה 'חצי שיעור'.

[משנ"ב תפב, ו, ושעה"צ ה; ביאורים ומוספים דרשו, 6-7]