מעשה היה לפני כמה שנים בארה"ב, ביהודי שהיה רחוק משמירת תורה ומצוות, ומחמת כמה סיבות הושם בבית הכלא. בשבתו שם תחת סורג ובריח התקרב אל דרך התורה והמצווה ע"י רב חשוב שנהג לבקר פעם בשבועיים בכלא. בתחילת דרכו קיבל על עצמו ללמוד הלכות שבת ולקיים כל מה שיידע מהלכות אלו. הרב הנ"ל עזר וסייע לו רבות בדרכו החדשה, וגם הביא לו ספרים על הלכות שבת באנגלית כדי שיוכל ללמוד בהם בכוחות עצמו.
באחת הפעמים כשביקרו הרב, מצאו שהוא שמח מאוד וטוב לב. שאלו לפשר הדבר שהביאו להתרגשות גדולה כזו, וענהו היהודי: למדתי בספרים שהבאת לי, שכך אמרו חז"ל – אילמלי שמרו ישראל שתי שבתות מיד היו נגאלים. החלטתי איפה שאף אני אשמור שתי שבתות, ואצא מיד מבית האסורים! ואיך לא אתרגש כאשר מובטח אני שבעוד כמה ימים אצא לחפשי ואשוב לביתי…
ענה לו הרב בצער ובכאב: ידידי, צר לי להודיעך כי טעית בהבנת דברי חז"ל. הם דיברו על הציבור – הכלל כולו – על גאולת עם בני ישראל בבוא לציון גואל, אבל יחיד שנמצא במאסר אין לו שום הבטחה שע"י שמירת שתי שבתות יצא לחפשי. ואתה שנגזר עליך לשבת כאן חמש עשרה שנה, אל תשעה בדמיונות שוא שקרובה ישועתך לבוא. אך הלה נשאר בשלו: לא נזכר בשום מקום שדברי חז"ל 'מיד נגאלין' מכוונים רק לכלל, אלא בוודאי גם ליחיד כך. ונשאר בתקוותו.
אותו רב לא הספיק לבקר שם כהרגלו כעבור שבועיים, והגיע רק אחר חודש. לתמהונו ופליאתו לא מצא שם את היהודי הנ"ל, ונאמר לו כי הוא יצא לחפשי לפני שבוע… עוד סיפרו לו, כי כבר כמה ימים לפני שחרורו 'התנבא' בפני ידידיו שבקרוב הוא יוצא מהכלא…
כאשר חקר הרב כיצד אירע הנס הגדול, סיפרו לו סיפור מופלא: אותו שופט ששפט אותו ופסק לו חמש עשרה שנות מאסר, הזקין והפסיק את עבודתו בבית המשפט, מכיוון שכך החליט לכתוב את זכרונותיו מהמשפטים היותר קשים וכבדים שהיו לו בעבודתו, ובכלל אלו היה משפטו של היהודי הנ"ל. והנה, כאשר עבר השופט על כל העדויות והדיונים מאותו משפט, הרגיש שהגם שהלה הואשם בפשע נורא המחייב את הפושע מאסר לט"ו שנה, מכל מקום לא היו מספיק עדים והוכחות שהוא אכן פשע כזאת וכזאת, ובהיותו איש אמת בא לידי החלטה כי טעה אז בעת המשפט… ומשם קצרה הדרך עד שהוציאוהו לחפשי.
הרי לנו עד כמה גדול כוחו של הביטחון בישועת ה', שבכוחו להפוך לגמרי את מצבו של יהודי מקצה לקצה.
(ע"פ באר הפרשה ויחי תשע"ח, מתוך ספר 'מחזה אליהו' בהקדמה לח"ב; 'בפיקודיך אשיחה' ח"ג, ששמעו ממי ששמע מפי הרב בעל המעשה)
ספור מופלא ביותר על היהודי בכלא. נס ואמונה תמימה וחזקה בה׳.שנזכה כולנו להיות כמוהו. ואולי גם לנכסים כמוהו. ולא פיגועים. בעל"ה
רואים כאן את גודל מעלת הביטחון