מי שזכה לשהות ביום השבת במחיצתו של דודי, הגאון הגדול רבי אריה פינקל זצ"ל ראש ישיבת מיר-ברכפלד, יכול היה לחוש בפעל מהו פירושה ומשמעותה של רוממות השבת! ראו על פניו זיו, חן, אצילות ומלכות מיחדת. היו לו 'פנים של שבת'! לראותו מכין את עצמו בסלודין לקראת יום השבת, היה זה כשלעצמו כמו 'שיחת מוסר'.
הוא הקפיד תמיד להגיע מוקדם לישיבה, שעה ארכה עוד קדם זמן הדלקת נרות, כשהוא לבוש בבגדי שבת ופניו ענגות ושמחות. פסוקי ה'קבלת שבת' נאמרו על ידו בהתרגשות עצומה ובהתעלות גדולה, בכוונה רבה בכל מלה ומלה כמונה מעות ממש. עד שלא היתה אפשרות לעמד בסמוך אליו ולהישאר אדישים לשמע מזמורי ה'קבלת שבת'!
גם שיחותיו במשך השנים בישיבה נסובו בעיקר אודות מעלת וקדושת השבת. כל שבת היו לו חידושים נפלאים, רעיונות מקוריים והסתכלויות מחדשות על מהותה וקדושתה של השבת, מהם נדפס ספרו החשוב 'יבא שילה'. כששאלוהו מדוע הוא מתמקד בדבריו דווקא על מצות השבת, הרי יש עוד מצוות בתורה? הוא השיב במתק שפתים: "הרי יסוד היסודות של יהודי זהו אמונה, והרי שבת היא יסוד האמונה, מי שאין לו שבת אין לו כלום!"
רבי אריה היה דוגמא מופלאה כיצד מסוגלים 'לחיות' את השבת, וכיצד אוחזים ביום השבת במעלה של 'חבוקה ודבוקה בך' – עם השכינה הקדושה, הפורסת את כנפיה על היקום כולו ביום זה!
הגה"צ רבי שמואל אהרן יודלביץ זצ"ל, בעל ה'מעיל שמואל', היה בצעירותו שרוי בתענית דיבור במשך כל השבת. כפי שמציין הטור (ארח חיים שז בשם הירושלמי) שבקושי התירו לומר שלום בשבת. אך כשראה שהדבר מקשה על רעיתו הצדקנית ע"ה, עלה להיוועץ בעניין עם הגאון הקדוש רבי שלמה אלישיב זצ"ל, בעל ה'לשם', ממנו זכה לקרבה וחבה יתרה, באמצעות חותנו הגה"צ רבי אריה לוין זצ"ל. בעל ה'לשם' אכן הורה לו לחדול ממנהגו ואף אמר לו בדרך צחות: "כתיב 'ודבר דבר', מכאן שיש לדבר דברים של צורך בשבת… לדבר עם האשה זה לא נחשב לדברים בטלים…". מאז היה רבי שמואל אהרן נזהר שלא לשוחח בשבת רק דברים של צורך, אולם עם רעייתו הצדקנית ע"ה דיבר כרגיל.
זהירותו המופלגת של רבי שמואל אהרן מכל נדנוד חטא, ובעקר מכל סרך וחשש של חילול שבת, היתה מן המפורסמות. בתקופה מסוימת התגורר בשכונת 'נחלת צדוק' בירושלים, בשבת אחת בא לבקרו גיסו הגאון רבי שמחה שלמה לוין זצ"ל, ראש ישיבת 'נאות אריה', בצהרי יום השבת. לתומו סיפר האורח בהשתוממות ובשאט נפש, כי השכן שגר כאן סמוך עומד עתה ומשקה את גינתו… הזדעזע רבי שמואל אהרן ורץ החוצה לגעור בו, ושב נרעש עד עמקי נשמתו כמי שראה זה עתה תאונה קטלנית, וכמי שלנגד עיניו נדרס חלילה אדם למות, עד שהרבנית ע"ה התאוננה בפני אחיה: "מדוע סיפרת לו זאת? כלום לא ידעת שזה יזיק לבריאותו?!…"
כשפנה רבי שמואל אהרן פעם בשבת לקיים מצות 'שינה בשבת תענוג', התבטא בפני בנו, מורי חמי הגאון רבי מרדכי דב יודלביץ זצ"ל: "'עונג השבת' שלי הוא רק בעת השינה, אז אני שוכח מכל הצרות שלי". תהה הבן: "אילו צרות יש לך?" והאב נענה: "כשאני שב מבית הכנסת ורואה את חילולי השבת ברחוב נלקח ממני כל עונג השבת!"
הגאון האדיר רבי ישראל זאב גוסטמאן זצ"ל, ראש ישיבת 'נצח ישראל' רמיילעס, משרידי דור דעה היה, מן הבודדים אשר נותרו לפליטה בשואה. שקדנותו המבהילה וגדלותו בתורה היו למעלה ממושגי דורנו. אם בכל ימות השבוע שקד על התורה בהתמדה עצומה, בשבת קדש היה מוסיף על התמדתו עד קצה גבול היכולת. קביעות מיוחדת והנהגה מופלאה היתה לו, שלא לעשות קידוש בליל שבת קודם שיסים מסכת מן התלמוד בבלי. לשם כך היה לומד ביום ששי מסכת שלמה מתחילתה עד סופה! וכמדומה שבדרך כלל עסק במסכת ביצה. בליל שבת לאחר הסעודה נהג ללכת לכותל המערבי. לאחר מכן התיישב ללמד והגה בתורה כל הלילה ממש עד תפלת שחרית, כשראשו נשמט מדי פעם על השולחן מרוב עייפות. לאחר סעודת היום שוב חזר לתלמודו, באומרו: "איך אפשר להפסיד את קדושת השבת ולהעביר את הזמן בשינה"… כך ארע פעמים רבות, שהרב גוסטמאן נותר ער מכניסת שבת עד ליציאתה, בלא לתת שינה לעיניו ותנומה לעפעפיו!
דודי הגה"ג רבי אליעזר פלצ'ינסקי זצ"ל ראש ישיבת 'בית אריה' סיפר, כי בתקופה מסוימת תינה בפניו מרן הגרי"ז הלוי מבריסק זצ"ל את סבלו בכך שקשה לו להירדם בלילה, למרות כדורי השנה שנוטל. לדבריו, הוא ישן טוב רק כשחוטפת אותו שינה, אבל כששוכב לישן הוא מתקשה להירדם. כיון שהזכיר את התרופות שנוטל כדי להירדם, ניצל רבי אליעזר את ההזדמנות ושאל: כיצד הרב נוהג בשבת? תשובת הרב מבריסק היתה מופלאה: "שבת איז אין גאנצן אנדערע זאך!…" [=שבת זה משהו אחר לגמרי!…]. סתם ולא פרש.
לפני עשרות שנים זכו הבחורים בישיבת פוניבז' לראות בכל ליל שבת את הגה"ג רבי פינחס שרייבר זצ"ל, לימים גאב"ד אשדוד ודיין בבית דינו של מרן הגר"נ קרליץ שליט"א, שהיה ידוע כשקדן עצום, שלא פוסק מלהגות בתלמודו. הוא היה מגיע להיכל הישיבה בשעה שמונה לאחר סעודת ליל שבת ולומד ברציפות עד השעה שתיים לפנות בקר! זה היה 'העונג שבת' שלו!
על דודי, עמוד ההוראה מרן הגרי"ש אלישיב זצ"ל, סיפרו שהיה נמנע מלאכול חמין בשבת קדש. היו שבתות שטעם מהחמין רק מעט כדי לצאת ידי חובה ותו לא, והיו שבתות שיצא ידי חובת חמין בכוס תה, כדי שכובד המאכלים לא ימנע ממנו מלהיות עירני בשבת אחר הצהרים. הוא יישם בפועל את הידוע, שהשבת נועדה בעיקרה כדי לנצלה עד תום ללמוד התורה הקדושה!
(הופיע בגיליון 'תוספת שבת' פקודי תשע"ט)
