הסיפור שלפנינו, שאירע ממש בשבועות האחרונים, נכתב על ידי בעלי המעשה שביקשו לפרסמו כדי לזכות את הרבים ולהודות ולהלל להקב"ה על נסיו ונפלאותיו:
"יום שישי עש"ק פר' בא ניחוח ורגוע, אין קניות, אין ריצות, אין בישולים ואין שטיפות, השבת מתארחים אצל ההורים.
"השמש כבר נטתה מערבה, מיקום המחוגים מוכיח על השבת הקרבה ובאה. המזוודה הקטנה אחוזה בידי, העגלה ובה התינוק החמוד בן החודש וחצי, בידי אשתי. עושים פעולות אחרונות טרום יציאה מהבית. כיבוי אורות, נעילת הדלת ונשיקה חמה למזוזה! ורצים לתחנה, מנסים לתפוס את האוטובוס האחרון.
"ליל שבת בני המשפחה חוזרים מתפילה מרוממת, מתארגנים לקבלת פני המלאכים בשירת 'שלום עליכם'. באותה עת לוחשת לי אשתי, שהיא חשה בדפיקות לב מואצות. היא מספרת שכבר משעות הצהריים היא חשה בקצב שאינו סדיר, אך עכשיו כשהפחד גבר מבקשת היא לקפוץ ל'מאוחדת' לבדיקה. כך עשינו. הבדיקה העלתה שאכן הדופק עומד על 120, גבוה למדי מהנורמה, אך כיון שהאק"ג היה תקין, הומלץ על ביקור אצל קרדיולוג בקופת חולים.
"ביום שלישי אחר הביקור המליץ הרופא להתפנות לחדר מיון, הדופק מהיר ואינו עקבי כדאי לעבור בדיקה יסודית יותר. הגענו לשערי צדק, במיון ניסו לתת תרופות שונות, אך הדופק רק השתולל יותר, בשיאו הגיע ל-180. ניסו מכות חשמל לאיפוס הקצב, אך ללא תועלת. באין ברירה הועלתה אשתי לטיפול נמרץ להשגחה צמודה. הרופאים עצמם הגדירו את התופעה כנדירה, ניסו לעלות על הבעיה, עשו אקו לב, M.R.I., סי.טי. לבסוף הוחלט לעשות 'אבלציה', כלומר, צריבת תאים ברקמות הלב שנותנים זרם חשמלי ללב ומשבשים את 'קשרית הגת', שהוא קוצב הלב הטבעי. כך עד יום שישי.
"ביום שישי בבוקר מתקשר הסבא, יהודי מבוגר תלמיד חכם, המשמש בקודש באחת הישיבות ושואל אותי: אמור לי! את המזוזות כבר בדקתם? עניתי לו: לא חשבתי על כך! אני שוכר את הדירה מיהודי חרדי, ובעבר גרו בדירה רק אברכים בני תורה, מדוע צריך לחשוש? אבל במצב שכזה מה לא עושים! קפצתי לדירה, הוצאתי בזהירות את שתי בתי המזוזות שביחידת הדיור, ובדחילו ורחימו פתחתי אותם כדי לעבור לפחות מלמעלה, לראות אולי 'על לבבך' מחוק בחלקו, או שמא מילה אחרת, שתשפוך לנו אור על התופעה הנדירה שנחתה עלינו.
"לתדהמתי! – תשמעו רבותי! לתדהמתי – שני הבתים היו ריקים! לא זאת שבפתח הבית, ולא זאת שבפתח חדר השינה! צמרמורת אחזתני! כמעט שנתיים שאנו גרים בדירה בלי מזוזות! ביטול עשה! ללא שמירה! מאות פעמים נישקנו בתי פלסטיק ריקים מתוכן!
"כשעה לפני שבת נקבעו שתי מזוזות מהודרות על פתחי הבית. לראשונה זכיתי לברך 'לקבוע מזוזה'. היד רועדת, העיניים דומעות ורגש של שלוה אופף אותי!
"ליל שבת אחר חצות. המוניטור החל להראות מספרים דו ספרתיים. היו כאלו בעבר, אך הם לא התמידו, תיכף קצב הלב שב לסורו. אבל מאותו ליל שבת קצב הלב נשאר בקביעות בקצב דו ספרתי, וכך חלפה לה השבת כשאנו מעודדים מהשינוי הגדול שחל. התרופות החלו להשפיע!
"במוצאי שבת הועברה אשתי למחלקה, למחרת בבוקר יום ראשון בשעה 9:00 החל הצנתור, צנתור שיכול לערוך כשמונה שעות. זכינו שלאחר שלוש שעות הודיע לנו הרופא שהטיפול הסתיים בהצלחה, למחרת חזרנו לביתנו בבריאות ושלימות.
"רעייתי סיפרה את סיפורה לחברתה, שבעלה חבר שלי מהישיבה. לאחר כשעה הוא מתקשר אלי ואומר לי: תשמע! עברנו לאחרונה שני אירועים רפואיים לא נעימים, גם אני וגם אשתי. אחר שאשתי שמעה את הסיפור שלכם, אמרה לי: בא נבדוק את המזוזה. בדקנו והזדעזענו! בחדר השינה שלנו היה בית-מזוזה ריק!
"אני בא בזאת להעיר את תשומת לב שוכרי הדירות, שיוצאים מתוך נקודת הנחה שהמזוזות כשרות. כדאי לטרוח קמעה לבדוק האם המזוזה קיימת, וכמובן אם היא כשרה. האם מישהו היה מעלה בדעתו שיהיו בתי מזוזות קבועים על המשקוף ריקות מתוכן?
"בהזדמנות זאת אנחנו רוצים להודות לבורא עולם, קבל עם ועדה, על חסדיו הגדולים שעשה עמנו, הטוב כי לא כלו רחמיך, והמרחם כי לא תמו חסדיך, מעולם קוינו לך!".
חז"ל אומרים שכאשר הדיירים לשעבר מוציאים את המזוזה הם מסכנים את הדיירים החדשים, ולכן הדבר אסור. ומשלא חשו לנזקם הם בעצמם גם יזוקו. השם ישמור