לרבנו היה חדר פרטי בקהילה שהיה סגור ומסוגר על מנעול ובריח, שנים רבות לא היה לאף אחד מושג למה הוא משמש. היו כל מיני התלחשויות: חדר התבודדות, חדר ללימוד קבלה וכו', ממש חידה סתומה. עד שיום אחד התגלה הדבר

זְבוּלֻן לְחוֹף יַמִּים יִשְׁכֹּן (בראשית מט, יג)

היה הרב נאה דורש ונאה מקיים. כל זוכריו מעידים כי בהיותו עוסק בצדקה, נמנע מלבזבז דולר מיותר לצרכיו האישיים. היה טורח, ולא הרשה לעצמו שום נוחיות ושום דבר שלא לצורך ממש. מעולם לא לקח מונית, העדיף לנסוע ברכבת, בארה"ב ברכבת תחתית, ובארץ ישראל באוטובוסים וכדומה. לא אחת פגשוהו בתחנת רכבת בבריסל סוחב מזוודות ורק לאחר הפצרות ניאות שיעזרו לו…

סיפר לי אברך, אשר זכה לשמש את רבנו בסוף ימיו, שפעם קרה והביאו לרבנו תרופה מסוימת, ולרבנו נודע שמחירה היה יקר מאוד, כשלושת אלפים פרנקים בלגיים (בסביבות המאה דולר). הרב הצטער מאוד ולא הפסיק להתלונן על שהוציאו כל כך הרבה כסף לצרכיו האישיים. האברך היה נבוך ולא ידע איך לצאת מהסבך ופשוט לא הגיב. היה בטוח שעל רבנו מעיקה ההוצאה עקב מחסור במזומנים.

לא עברה חצי שעה ואיזה עני בן טובים דפק על דלת רבנו ושטח את בקשתו, וכנראה מצבו נגע ללבו. על אתר, בלי לחשוב פעמיים, הוציא סכום של כחמש מאות דולר והושיט לו את נדבתו.

לרבנו היה חדר פרטי למעלה בקהילה שהיה סגור ומסוגר על מנעול ובריח, כיום הוא משמש לחדר הפרטי של המרא דאתרא שליט"א (הרחיבו אותו וצרפו עוד חדר) ושם הרב מקבל קהל. לאף אחד לא היתה שם דריסת רגל חוץ מאשר למנקה, וגם אז לא השאיר רבנו אותה לבדה אלא ישב בחדר ולמד, כמובן עם דלת פתוחה… שנים רבות שימש החדר הזה את הרב באופן פרטי, ולאף אחד לא היה מושג לשם מה הרב משתמש בחדר הזה. באופן טבעי הדבר עורר כל מיני התלחשויות; חדר התבודדות, יושב ולומד דברי קבלה וכו', ממש חידה סתומה. עד שיום אחד התגלה.

לרב היה קשר הדוק עם אחד החרשתנים (תעשיין) הגדולים בבלגיה בעל בית החרושת Salik, ורבנו הצליח לשכנע אותו כי כל הסחורה הפגומה שיוצאת מקוי היצור שלהם תנתן לרבנו למטרות צדקה. לרב היו מזוודות ענקיות, והן שכנו שם בחדר, ומדי תקופה נסע הרב לבית החרושת ולקח את הסחורה. הכל בגפו ממש ולא נתן בשו"א שיעזרו לו. יהודי מעיד שפעם פגשו בתחנת הרכבת (אפילו מונית הוא לא לקח) והציע את עצמו לעזור לסחוב את המזוודה, אך הרב סירב בתוקף ולא גילה מה תכולת המזוודה. הסחורה הגיעה לחדר "העלום – המסתורי" בבית הקהילה, ושם רבנו מיין את הסחורה, ארז אותה, כל מכנס ומכנס כחבילה נפרדת… הלך לבד לבית הדואר ושלח אותם לרוסיא. הסכום שהתקבל תמורת כל מכנס הספיק למחיה במשך כחודש ימים.

אינני רואה את פני התורם

כשאני מתרים יהודי לצדקה, אינני מסתכל כלל על פני התורם, ולא על המטבע המושטת לי. אינני רואה מטבע, אני רואה רק מעשה חסד. אני מעמיד אל מול פני את הנצרך שבעבורו התרמתי, ואין לי כל כוונה אחרת מלבד הרצון להקל מעל האביון את מסכנותו ומצבו. הסמיך רבנו לדבריו את הגמרא ת"ר "כיצד מרקדין לפני הכלה, בית שמאי אומרים כלה כמות שהיא, וב"ה אומרים כלה נאה וחסודה. אמרו עליו על רבי יהודה בן עילאי שהיה נוטל בד של הדס ומרקד לפני הכלה, ואומר כלה נאה וחסודה. רב אחא מרקיד לה אכתפיה ומרקד, דדמי ליה ככשורא". – מכאן למדתי, אמר רבנו, שבשעת עשיית חסד, אין שום ענין אחר להסתכל בו, מלבד טובת הנזקק; וכך אני נוהג בשעת מעשה ההתרמה לצדקה.

נביא פה דוגמה אחת מני אלף עד כמה גדל כוחו של רבנו זצ"ל בשכנוע בעלי אמצעים לתרום לצרכי הצדקה ולמעשיו הטובים והכבירים והמסועפים, ללא הגזמה והפרזה, בכל רחבי תבל.

"מה' מצעדי גבר כוננו" – השקעה משתלמת

סיפר לי ידידי בעל בעמיו ונגיד, שלפני שנים רבות פגש חמיו את רבנו בירושלים, רבנו נתן לו מיד הרגשה טובה ונעימה, הראה לו אותות שמחה וחיבה ואחרי החלפת דברי נימוסין שגרתיים התעניין רבנו מה לידידי בירושלים? חמי סיפר לרבנו שהגיע ארצה להשלים עסקא בנכסי דלא ניידי, היות ששמע מעמיתיו הסוחרים שהשקיעו כספים בארץ ישראל, רכשו יחידות דיור וכדומה, אי לכך עלה בלבו להצטרף גם הוא ליוזמה והאמין בכל לבו שחוץ מהפן האידיאולוגי אשר לפי השקפתו יש ענין נשגב להשקיע בארץ ישראל, מאמין הוא בכל לבו שההשקעה כדאית גם מבחינה מסחרית ובודאי תניב גם פירות נאים ומשובחים בע"ה. "עומד הנני לרכוש יחידת דיור בסכום של כמאה אלף דולר (סכום די מכובד בעת ההיא) בציפיה לרווחים נאותים", נידב מידע ופרטים לרבנו.

רבנו האזין בתשומת לב לדברי הגביר ופתאום אמר לו: אני מציע לכבודו עסקת חיים שהנני ערב לו כי הרווח הוא מובטח וללא סיכון בכלל. חמי פער זוג עיניים וחשב לעצמו מה יכול כבר רבנו להציע לסוחר ממולח כמוני? הרב לא נתן לו הרבה זמן להגות להתעמק ולנחש, ומיד המשיך ופירש את שיחתו. בונה אני היום ישיבה חדשה בירושלם, וכך ללא טיוח ניגש ישר לענין והסביר לחמי את גודל הזכות להיות שותף במפעלו החדש, וכך בבטחון העצמי שאפיין בכל שנותיו את רבנו מציע לו ללא כחל וסרק להשקיע את מאה אלף הדולרים בבנין שהנו עומד להקים. וכאן התרחש הנס, חמי לא התווכח ועל אתר ויתר על השקעותיו והשליש לידי רבנו את הסכום במלואו וכך נעשה שותף פעיל באחד ממעשי הצדקה של רבנו…

(קטעים מתוך הספר מים חיים)