1. בנה את דגם המשכן וכליו מקרטון
בונה דגם המשכן וכליו הראשון הידוע לנו, היה המקובל הנודע רבי רפאל עמנואל חי ריקי בעל 'משנת חסידים', שחיבר גם את הספר 'מעשה חושב' – מספרי היסוד בעניין המשכן וכליו זה שלוש מאות שנה. הוא נולד באיטליה בשנת תמ"ז. בצעירותו לימד נערים בעיר טריאסטי, וכשהגיע עימם לפרשת תרומה חפץ להמחיש להם את הדברים, ובנה דוגמה קטנה מקלף של אחד מכלי המשכן. אחד הגבירים שם ראה את מעשה ידיו וביקש שיבנה עבורו דגם המשכן וכליו תמורת סכום כסף הגון. רבי רפאל עמנואל חי ריקי סירב לעשות זאת תמורת תשלום, אך החליט כי הדבר אכן ראוי להיעשות כשלעצמו, ולא כדי לתתו לאחר. והוא מתאר בהקדמתו לספרו: "…ולכן לקחתי מיד על יד נייר עב הנקרא קרטון, ועשיתי את המשכן קטון והחצר סביב סביב לו, וכל כליו הראויים למפעלו, ויסדתי מעשיו על הכתוב ומפרשיו…".
2. בעקבות בניית הדגם חיבר ספר על המשכן וכליו
לאחר שבנה רבי עמנואל חי ריקי את הדגם, נוכח לדעת שכדי שהדבר יהיה ברור ומובן, צריך לכתוב הסבר לכמה מהדברים, ולכן רצה לכתוב על הקרטון בשטח הריק שבתוך חצר המשכן את כל פרטי המשכן וכליו בקצרה. אולם כשנוכח שצריך לפרט כמה וכמה שיטות ולהביא ראיות לדברים, החליט לכתוב את הדברים כחיבור בפני עצמו, וכך התחבר הספר 'מעשה חושב'.
3. מדוע שינה את שם אחד מספריו מ'דקדוקי עניות' ל'הון עשיר'
בהקדמה לספר 'מעשה חושב' מזכיר רבי עמנואל חי ריקי חיבור שכתב על ששה סדרי משנה בשם 'דקדוקי עניות'. הטעם לשם זה הוא, משום שדברי תורה עניים במקום אחד ועשירים במקום אחר, וכן בגלל עניותו של המחבר, וגם משום שהוא קורא על עצמו 'עני בדעת'. אולם כשהספר נדפס כעבור חמש עשרה שנה, בשנת תצ"א – הוא נקרא בשם 'הון עשיר'. מה גרם לשינוי השם? במהלך השנים עד הדפסת הספר, הפצירו ברבי עמנואל חי ריקי אנשים שונים שלא לקרוא לספר בשם 'דקדוקי עניות' כי אין זה כבוד התורה, והוא התלבט האם לשנות את השם. כעבור זמן בדרכו באוניה בלב ים התנפלו עליהם שודדים וגזלו את כל אשר לו, והוא נשאר בעירום ובחוסר כל, וגם הכתבים של הספרים שחיבר הלכו לאיבוד – מלבד החיבור על המשניות. או אז החליט לשנות את שם החיבור ל'הון עשיר', כי זהו עושרו היחיד שנשאר לו.
4. נהרג על ידי נכרים על קידוש ה' בפרשת תרומה
כשנתיים לאחר חיבור הספר 'מעשה חושב' נסע רבי עמנואל חי ריקי לצפת, שם למד ועסק בכתבי האר"י. בהמשך התגורר בירושלים במשך שלוש שנים והקים בה ישיבה – 'ישיבת חברים מקשיבים' (הישיבה שכנה בחצר שבה היתה אחר כך ישיבת 'כנסת ישראל' שיסד רבי חיים בן עטר בעל האור החיים). בהמשך נסע לאיטליה לשם הדפסת ספריו וכן לאסוף כסף להחזקת הישיבה. כשעבר באיטליה בין מודינא לבולוניה רצחוהו נכרים על קידוש ה' בראש חודש אדר בשנת תק"ג, בפרשת תרומה. הרוצחים הטמינוהו בשפת הנחל ורק אחרי שישה ימים נמצא גופו כשהוא שלם, "ואף כי עברו עליו ז' ימים בין מיתה לקבורה לא מצאו פצע וחבורה ופניו היו כצלמו וכדמותו בחיים חיותו לא כהתה עינו ולא נס ליחו" (כדברי בנו רבי אברהם שמואל ריקי בסוף הספר 'חזה ציון'). לאחר מאמצים גדולים התירו השלטונות להביאו לקבר ישראל, הוא נטמן בז' אדר יום פטירת משה רבנו ע"ה בעיר גינטו הסמוכה למקום הירצחו על קידוש ה' ובכל ערי איטליה עשו לו מספד גדול.
5. צפה בחלום כי ייהרג על קידוש ה' וכתב זאת על קלף
בנו רבי אברהם שמואל ריקי מספר בהקדמת הספר 'חזה ציון' דבר נורא: אביו הק' חלם כי הוא ייהרג על קידוש ה', וכן שנשמתו היא נשמת התנא רבי יהודה בן בבא שהיה מעשרה הרוגי מלכות. הוא כתב את הדבר על קלף והטמינו בסידור התפילה שלו, ובנו העתיק את הדברים אות באות והדפיסם בסוף הספר 'חזה ציון'. רבי רפאל עמנואל חי ריקי מציין שם תאריך ומקום, מתי והיכן חלם בפעם הראשונה שייהרג על קידוש ה', וכן את הפעם השנייה שחלם, ושנאמר לו אז שהוא נשמת רבי יהודה בן בבא, ומסיים: "וזה אני זוכר אותו בדיוק". בכתב יד שהותיר המקובל רבי אברהם מיוחס מחבר שו"ת 'שדה הארץ' נמצא, שכתב שבליל פטירת האור החיים הוא חלם כמה פעמים שגימטריא משי"ח היא – שלי"ח ועוד י' רמז לעשרה הרוגי מלכות. ובאותו זמן הגיעה הבשורה לירושלים על הריגת רבי עמנואל חי ריקי!
(ע"פ מאמרו של הרב יוסף ויכלדר, המבשר תורני תרומה תשע"ה)