לפני פטירתו של הגאון רבי זעליג ראובן בענגיס זצ"ל, מרא דארעא דישראל, בשכבו על ערש דווי, אירע מעשה פלא. יום אחד שכב זמן רב בעינים עצומות ולא הגיב כלום לנעשה סביבו. בני ביתו לא ידעו להחליט אם הרב נמצא בהכרה ויודע מה נעשה איתו.
בצהרי היום הגיע לביתו מרן הגרי"ש אלישיב זצ"ל ועמד שעה ארוכה ליד מטתו של הרב. והנה לפתע פתח הרב בענגיס את עיניו וכשהבחין בידידו יבלחט"א העומד לידו נענה ואמר שהוא בעצמו מסופק אם הוא עדיין בחיים… ולכן הוא רוצה לעשות נסיון ובחינה עצמית לבירור מצבו. הרב בענגיס ביקש מהגרי"ש אלישיב שיספר לו מה דנו היום בבית הדין. הגרי"ש הציע בפניו שאלה חמורה שדנו בה. לאחר הרצאת פרטי וצדדי השאלה החל הרב בענגיס לצטט לשונות מהגמרא הקשורים לענין והמשיך בהבאת הוכחות מדברי הראשונים.
המעמד היה מבהיל ומרגש, לראות את הרב שוכב במטתו על ערש דוי וכל כולו שקוע בסוגיות הש"ס והפוסקים. כשסיים הרב בענגיס את המשא ומתן בענין, העלה חיוך דק על שפתיו ואמר: "הנה יש לי ראיה והוכחה שאני עדיין בחיים"… לאחר זמן קצר יצאה נשמתו בטהרה.
('לב ישראל', משיחות הגר"י גרוסמן זצ"ל)