באחת השבתות האחרונות בסעודה שלישית הביא הגר"י זילברשטיין סיפור מופלא מתוך הספר 'אמונה שלימה'.
יש כולל באזור המרכז שמשלמים בו מלגה גבוהה לאברכים, ולמרבה הפלא ראש הכולל אינו נוסע אף פעם לחו"ל לאסוף כספים להחזקת הכולל. וכך מידי חודש בחודשו מקבלים האברכים את המלגה הגבוהה, כשמדובר בסכום כפול ומכופל ממה שמקבלים בשאר הכוללים, וראש הכולל מקבל עוד ועוד אברכים, ולכולם הוא משלם את הסכום הגבוה, וכל זאת מבלי לאחר את מועדי התשלום.
אף אחד לא ידע את הסוד הגדול כיצד הוא מצליח לעשות זאת, עד שהענין התגלה. ראש הכולל מתגורר בעיר בת-ים, ואמו המתגוררת בצפת ביקשה ממנו לא פעם שיבוא לבקר אותה עם ילדיו, אבל ראש הכולל אמר לה תמיד שהוא עסוק מאוד עם אברכי הכולל שלו, וקשה לו להגיע.
האמא,שהתגעגעה מאוד לנכדיה, ביקשה מבנה שביום ששי ישכור רכב, ימלא דלק והיא תממן את הנסיעה, וכך הם ישהו אצלה במשך כל השבת. הבן עשה כך, והשבת עברה עליהם בנעימות מרובה.
אבל הדלק שמילא ראש הכולל בדרך הלוך, לא הספיק גם לדרך חזור מצפת לבת-ים, ובנסיעה במוצאי שבת נתקעה המכונית באחד מכבישי הגליל. בני המשפחה לא יכלו להמשיך בדרכם עד שימצאו תחנת דלק.
לפתע עוצרת לידם מכונית הדורה, והנהג פותח את החלון ושואל האם אפשר לעזור. ראש הכולל סיפר לו שנתקעו בלי דלק, והוא צריך להגיע לתחנת-דלק על-מנת למלא 'גלון' ולתדלק את הרכב.
נהג הרכב הסכים לקחת את האב במכוניתו עד לתחנה הקרובה, ולהשיבו. ראש הכולל החליט לעזוב את בני המשפחה בכביש החשוך, ולנסוע עם הנהג האדיב.
והנה הם מגיעים לתחנת דלק, והנהג מציע לראש הכולל למלא כאן דלק. אבל להפתעתו מצהיר ראש הכולל באופן חד-משמעי: "כאן אני לא ממלא דלק". הוא מצביע בפניו על השלט 7X24, האומר שהתחנה הזו פתוחה 7 ימים בשבוע, ביום ובלילה, והיינו גם בשבת רח"ל! "מי שצוחק על אבא שלי שבשמים, אינני מוכן לקחת ממנו דלק", אמר ראש הכולל.
למרות שהנהג ניסה לשכנעו ואמר לו ש"כדי להגיע לתחנה הבאה נצטרך לנסוע עוד כרבע שעה, ואל תשכח שכל בני המשפחה ממתינים לך שם, בכביש החשוך, לבדם" – לא עזר שום דבר, ומיודענו סירב למלא דלק בתחנה מחללת-השבת.
בלית-ברירה הסיע אותו הנהג עד לתחנה הבאה, כשראש הכולל מנצל את זמן הנסיעה לדבר עם עמיתו על חשיבותה של השבת, כבודה ויקרה. הם חזרו עם הדלק אל בני המשפחה שהמתינו בקוצר- רוח, והכל על מקומו בא בשלום. ראש הכולל התידד מאוד עם הנהג ההוא, והודה לו מקרב-לב על הזמן היקר שהקציב כדי לסייע לו ולמשפחתו, ונפרד ממנו לשלום.
כעבור חודש ימים, מצלצל הטלפון בביתו של ראש הכולל בבת-ים, ועל הקו היה 'יוסי', הנהג שעזר להם. הוא ביקש לקבוע איתו פגישה דחופה, וכשהגיע סיפר כדלהלן: אבא שלי שהיה אדם עשיר מאוד נפטר זה-עתה לבית עולמו, ובצוואתו דרש מילדיו לתת את כספי המעשר שמניבים העסקים שלו – רק לאדם ירא-שמים.
והנה, אומר הנהג, אני רואה בבית הכנסת שלי אנשים שעוזבים את התפילה לפני 'עלינו לשבח', והם אינם יכולים להיקרא יראי-שמים; אני רואה גם אנשים שמשוחחים בטלפון בזמן התפילה, וגם אותם אי אפשר להכתיר בתואר הנ"ל; יש יהודים שאני יודע שהם לא מכבדים את נשותיהם, ובוודאי שהם אינם נקראים יראי-שמים.
האדם היחיד שאני מכיר שאפשר להכתירו בתואר זה, הוא אתה, אדוני הנכבד, שהוכחת את יראת-השמים שלך, בכך שסירבת למלא את הדלק בתחנה שחיללה שבת. אני מודיע לך חגיגית, שמהיום והלאה, מדי חודש בחודשו, אכניס לחשבונך את כספי המעשר שלנו, ומדובר בסכומי כסף גדולים מאוד!
זה סודו של הכולל, וזה סודו של ראש הכולל, המשלם מלגות גבוהות לאברכיו, מבלי לנסוע לחו"ל!
וזה הסוד-הגלוי הטמון בהבטחה הנאמרת על ידינו מדי יום ב'ברוך שאמר' – 'ברוך משלם שכר טוב ליראיו'!
(מתוך בטאון 'קול ברמה' גיליון מס' 326 בעריכת הרב משה מיכאל צורן)