הרב אברהם פוקס
הגאון רבי יוסף חיים זוננפלד זצ"ל, רבה של ירושלים, היה מפורסם באהבת כל איש ישראל שפיעמה בלבו ובהארת הפנים שהאיר לכל אחד ואחד. יחד עם זאת נזהר היה מלקבל מתנות, ולא רק בממון אלא גם נתינה שאינה ממון.
באחת השנים, במוצאי שבת שהחלו לומר סליחות, פגש בדרכו לבית הכנסת בקבוצת יהודים שהיתה אף היא בדרכה לאחד מבתי הכנסיות שבעיר לאמירת סליחות, הקבוצה שראתה את הרב זוננפלד מיהרה לגשת אליו וביראת כבוד בירכוהו בברכת "שבוע טוב", רבה של ירושלים כדרכו השיב להם במאור פנים בברכת "שנה טובה" והמשיך לדרכו.
לפתע נעצר הגרי"ח והחל חוזר במהירות לעבר אותם האנשים שברכוהו, וכאשר הגיע אליהם ברכם שוב במאור פנים בברכה נוספת "שנים טובות" למרבה פליאתם.
"ילמדנו רבינו", שאלוהו, "מה ראה צורך לדלוק אחרינו ולברכנו בברכה נוספת זו?". השיב להם הגרי"ח זוננפלד זצ"ל: "כשיהודי מקבל מרעהו דבר מה, צריך הוא להשיב לו בכפל כפליים ממה שקיבל הימנו, ועל כן כאשר אני מתברך בברכת 'שבוע טוב' אני משיב בברכת 'שנה טובה', אך משהמשכתי בדרכי התבוננתי בברכתי, ונוכחתי שאתם ברכתם אותי בשבוע שלם שיעבור עלי לטובה, ואילו הברכה שלי אמורה רק כלפי חלק מן השבוע כיון שמסתיימת השנה לקראת סופו ונמצא שבעל חוב אנוכי, לכן שבתי על עקבותיי לברך אתכם בשנית בברכת 'שנים טובות'".