סיפר הגה"צ רבי שלום שבדרון זצ"ל: איש היה בירושלים, אבו דאוד ז"ל, כך היה שמו. רבים דיברו על צדקותו ושחרו לפתחו לשמוע את דבריו. אמרו לו את שם האב, שם האם והגיל, והוא פשוט התחיל להגיד ולגלות נסתרות. דמות נדירה. הלכתי למעונו בהזדמנות מסויימת, היה זה כאשר הגאון הצדיק רבי אליהו לאפיאן היה חולה מאד. לא רציתי ללכת לאבו דאוד, אבל ידידי רבי לייב פרידמן הכריע שהאיש צדיק, לכן הסכמתי ללכת יחד לאיש הצדיק הנ"ל.
יצאנו יחד אני ור' לייב פרידמן זצ"ל. בדרכנו, פניתי לר' לייב ואמרתי בפסקנות: שמע נא, אני מתכונן בקרוב לנסוע לחו"ל, אף אחד לא יודע מהסיפור, רק סוכן הנסיעות עמו שוחחתי. עכשיו גם אתה יודע. אם 'אבו דאוד' יידע על הנסיעה – יש בו ממש, ואם לאו – אין בו ממש. לדידי – זה יהיה האות והמופת.
נכנסנו. אמרנו את השם שלי. אבו דאוד הרים את העיניים, הגביה את ידו ושאל: "כבודו חושב לנסוע רחוק מעבר לים?"… המשיך לדבר על עוד כמה ענינים שאין מקומם כאן. אח"כ הזכרנו את שמו של רבי אליהו לאפיאן, והוא החל לפרוש על השולחן בקצרה, את ההסטוריה של חייו, ואף פירט באיזה מוסד הצליח במשרתו והיכן לא, אח"כ המשיך ואמר כי להבנתו שורש נשמתו מצדיק פלוני. ולפתע הרים את קולו ביראה: "הוא יהלום שאין בו פגם. עד לפני זמן מה היה בו פגם אך תיקן גם את זה. הוא בסכנה! (בצעקה) אבל הוא עוד יאריך ימים כיון שהשכין שלום בין איש לאשתו"… דברי האיש.
רבי אליהו התרפא באותה שעה, ועוד חזר להרביץ תורה. כאשר שב לאיתנו, העזתי ושאלתיו: האם רבינו השכין שלום לאחרונה בין איש לאשתו? הביט עלי ר' אליהו בהתפעלות: "רוח הקודש הרי אין היום, מנין לך דבר זה? פון וואנעט וויסט איר?". סיפרתי על האיש ודבריו. רבי אליהו שמע ושתק.
המשיך רבי שלום וסיפר: ומה סיבת הסכנה הרפואית שרבי אליהו היה נתון בה אז? הוא נכנס לחדר ניתוחים לצורך ניתוח עיניים, ולפתע בשעת הניתוח עלה לו לחץ הדם ומחמת כך עינו האחת פקעה (התעוור בה) עד שנכנס לסכנת חיים. המצב היה קריטי, בהיכל הישיבות הרבו בבקשת רחמים. לאט לאט מצבו השתפר ולאחר כמה שבועות שב לאיתנו. ד"ר טיכו – רופא עיניים, שהיה המנתח, התנצל: "מה אנחנו אשמים שלחץ הדם עלה. עשינו בדיקות כמה ימים רצופים והכל היה בסדר, ועכשיו אנחנו עדיין מחפשים את הסיבה הפתאומית, ולא מוצאים. לחץ הדם שלו תקין, ומשום מה רק בשעת הניתוח התרחש שינוי מפתיע".
תשמעו, לאחר כמה שנים עבר רבי אליהו ניתוח נוסף על עיניו, והכל עבר בשלום. נכנסנו לבקרו אני וידידי הגה"צ רבי הירש פאליי, הוא שכב רגוע ושליו ופניו מאירות. במהלך הביקור, כשחיוך נעים מרחף על פניו אמר לנו: "אתם ודאי זוכרים שבניתוח על העיניים הייתי בסכנה גדולה. סיבת הדבר, כי לפני שעליתי על מטת הניתוחים, חשבתי, הלא כעת דנים אותי למעלה, א"כ צריך לעשות תשובה, התחלתי לחשוב על מעשי בעבר, ואני זוכר את הכל בפרוטרוט – מעת שהייתי ילד בן שתים עשרה עד עכשיו (ר' אלי' היה אז בן שמונים), וכיון שחשבתי על כל העבר מובן שלחץ הדם גבר… לכן, בניתוח זה, נזהרתי ולא חשבתי כלל, וב"ה הכל עבר בשלום"…
(גיליון 'אגעדאנק' מקץ תשע"ט מתוך 'להגיד')