מעשה שהיה בשעתו בימי החורף בעת מלחמת המפרץ. אותה שנה שחונה היתה, לא ירדו גשמים, ורק עם סיום המלחמה בימי הפורים החלו לרדת גשמי שפע. באמצע ימי החורף קרא מרן הגר"נ קרליץ שליט"א לעצרת התעוררות בעקבות עצירת הגשמים בבית הכנסת ברמת אהרון בב"ב. הציבור גדש את בית הכנסת לשמוע דברי התעוררות. מרן הגר"נ שליט"א לא האריך בדיבור, כדרכו הוא עורר בקצרה על החובה לשפר את המעשים ולדעת כי מאת ד' היתה זאת עצירת הגשמים וחובתנו להשתפר.
לאחר כחמש דקות סיים את דרשתו והכינוס עמד להסתיים. הקהל נעמד על רגליו בכוונה לצאת, ואז לפתע הס הושלך בבית הכנסת. הגבאים ביקשו שקט כי מרן הרב שכח לומר דבר נוסף. הציבור התיישב שנית על מקומו, מרן הגר"נ שליט"א עלה שוב על מדרגות ארון הקודש, הוציא נייר מכיסו ואמר:
"היום בבוקר מצאתי בתיבת הדואר שלנו מכתב מיהודי, הכותב שהיות והלילה תתקיים עצרת התעוררות בבית הכנסת, הוא מבקש לעורר דבר אחד או שניים שאולי הרב יעיר עליהם וישמיע את הדברים בפני הציבור. ואני אקריא את הקטע הראשון שבמכתבו (אנו לא מצטטים ממש את המילים של הכותב):
"'היות ולאחרונה עורכים שמחות בבתים כמו שבע ברכות ואירוסין, והשמחה מתחילה בשעה מאוחרת, לא לפני עשר בלילה, ומסתיימת לתוך הלילה ואחרי חצות ליל – השירה והקולות מפריעים לשכנים. הרי בכל שכונה ובכל בניין אפשר למצוא ילדים הזקוקים לשינה, מבוגרים, חולים ועוד, שהשינה חשובה להם מאד. אני מבקש האם הרב מעוניין לעורר על כך שיפסיקו עם ההפרעות הללו". (נכון שבדרך כלל בכל בניין זה קורה פעם אחת בשנה או בשנתיים, אבל בכל זאת זה מפריע, ומפריע מאד. א.ח.)
מרן הגר"נ שליט"א סיים את ציטוט המכתב, ואז פניו האדימו, ללא גוזמא. הוא הגביה את קולו בקול זעקת כאב עצורה, ואמר: "בעיקרון הוא צודק בהערה שלו. אבל, אם השכן שלך עושה שמחה ולך היא מהווה הפרעה – על כך אנו צריכים לערוך התעוררות! כאשר השני עושה שמחה אנו צריכים לשמוח עמו בשמחתו, להרגיש את השני בשמחתו!"
מרן הגר"נ שליט"א שתק, וירד ממדרגות ארון הקודש ופניו חיוורות מצער. הכינוס הסתיים.
(א' חפץ, מוסף שבת קודש שופטים תשע"ה, מפי הגרא"מ שוורץ שליט"א)