הרב ישראל ליוש
כלל מסור בידינו – פותח הגאון רבי יצחק הוטנר זצ"ל את מאמרו – ש'כל דתקון רבנן כעין דאורייתא תקון'. וענין 'פרסומי ניסא' בתורה, הוא מצות עשה של סיפור יציאת מצרים, והוא ע"י דיבור – 'והגדת לבנך'.
כמו"כ תקנת רבנן 'פרסומי ניסא' בנס מרדכי ואסתר, הוא גם ע"י דיבור – 'קריאת המגילה'. אם כן – שואל הרב הוטנר – מדוע ה'פרסומי ניסא' של נס חנוכה הוא ע"י מעשה הדלקת נרות ולא ע"י דיבור, כפי שמצינו בדאורייתא, בנס יציאת מצרים. ובדרבנן, בנס מרדכי ואסתר?
הרמב"ן בפרשת נשא (במדבר ה כ) כותב שאע"פ שבכל משפטי התורה, אין דבר התלוי בנס, מ"מ שונה הדבר במצוות השקאת סוטה, שבה סמכה התורה על הנס ועל שינוי דרך הטבע, משום שהתורה רצתה שיהיו עם ישראל נקיים מממזרים המעכבים את השראת השכינה בתוכם. ובהשראת השכינה יתכן שגם משפטי התורה יסמכו על הנס.
הרב הוטנר מביא ראיה לכלל שיסד הרמב"ן, שבענייני השראת השכינה סמכה התורה על הנס, מדברי הרמב"ן עצמו בפרשת תצוה (שמות כז כ) שמיוסד עפ"י דברי הספרי, שחלוקים ששת הנרות שבמנורה מהנר המערבי, כי ששת הנרות היו דולקים מערב עד בוקר, ואילו הנר המערבי, שבו התקיים הציווי 'להעלות נר תמיד', היה דולק כל היום כולו מעת לעת. והרי מבואר בגמרא שמידת השמן הייתה שווה בכל שבעת הנרות, א"כ היה נס גלוי בנר המערבי, שלמרות שניתן בו כמות שמן כמו בשאר הנרות, הוא דלק כל ה'מעת לעת'.
ולכאורה נשאל, הרי לפי כללו של הרמב"ן שבמשפטי התורה לא סמכו על הנס, איך סמכה התורה על הנס בהדלקת נר המערבי. אלא הדברים מתבארים עפ"י דברי הגמרא (שבת כב ב) שהדלקת נר תמיד היא עדות לכל באי עולם שהשכינה שורה בישראל. א"כ ראיה ברורה כדברי הרמב"ן שבעניין השראת השכינה סמכה התורה על הנס.
מכאן פונה הרב הוטנר ליישב את קושייתו בדרך נשגבה ועמוקה. בעניות דעתנו נפנה לדרך אחרת.
בעולמנו קיימות שתי הנהגות, הנהגה טבעית והנהגה ניסית, ההנהגה עפ"י דרך הטבע, היא מוגבלת בכללי הטבע שקבע בורא העולם, ואילו ההנהגה הניסית אין לה מגבלה, הכל יונהג לפי הנס הנצרך באותה עת.
במשפטי התורה הרגילים אין סומכין על הנס, כפי שאמר הרמב"ן, משום שבדרך כלל הקב"ה בוחר להנהיג את העולם עפ"י מגבלות הטבע, ולא בהנהגה ניסית. אבל בענייני השראת השכינה, משום כבודם של ישראל, הקב"ה מנהיג את העולם בדרך ניסית בלי מגבלות כלל, לכן בענין זה אפשר לסמוך על הנס.
ידועים דברי הרמב"ן בפרשת בא (שמות יג טז) 'מן הניסים הגדולים המפורסמים, אדם מודה בנסים הנסתרים', א"כ י"ל שזהו הענין ב'פרסומי ניסא', להודות על הניסים הגדולים, ומתוך כך להכיר אף בניסים הנסתרים שהם דרך הטבע, כי עי"ז יכיר שאף טבעו של עולם המוגבל, מונהג ע"י הקב"ה. והודאה זו נעשית ע"י הפה, הדיבור, כי סיפור הנס זהו ההכרה הטובה ביותר שתביא את המספר להודות אף על ההנהגה הטבעית הנסתרת.
כל זה הוא בשאר ענייני העולם, אבל בענין השראת השכינה הרי אין שתי הנהגות, שם הקב"ה בחר להנהיג בהנהגה ניסית, כדברי הרמב"ן שהובאו לעיל, א"כ ה'פרסומי ניסא' בענייני השראת השכינה איננה הודאה בנס הנסתר ע"י הכרה בנס הגלוי, אלא שם ה'פרסומי ניסא', הוא עצם ההכרה בכך שבענין נשגב זה של השראת השכינה, הקב"ה מנהיג אותנו בדרך נס, ואם כן אין מקום לדיבור או סיפור, אלא בכך שאנו מדליקים את המנורה ומשחזרים את הנס, אנחנו מכריזים בזאת שבהשראת השכינה הקב"ה מנהיג אותנו בדרך נס, וע"כ אנו מודים לו.
***
בתוך ההסתר שבהנהגה הטבעית, חווה עם ישראל אין ספור פעמים בהם בחר הקב"ה להנהיג אותנו בדרך ניסית, ובכך ניצלו חייהם של גדולי תורה, וזכינו שנותרו עמנו כדי שיזכו אותנו בתורתם ובהנהגתם, בהעברת המסורה מדור לדור.
אחד הסיפורים המופלאים הוא נס הצלתו של הר"ר יחיאל מיכאל יונגרמן זצ"ל, מעמודי התווך של מוסדות התורה בזכרון יעקב, שהקים בנו הגאון רבי שלום מאיר יונגרמן זצ"ל.
בעיצומה של מלחמת העולם השניה, חסה ר' מיכאל – יחד עם עוד הרבה יהודים – בבנין השגרירות השוודית. סכנת נפשות היה לצאת מן הבנין, ובכל זאת לעיתים קרובות היה יוצא ר' מיכאל מהבנין, משוטט בין החנויות החרבות מפגזי המלחמה, ומחפש מזון לאחיו היהודים שהתחבאו איתו בבנין השגרירות.
כל יציאה לוותה בניסים, הוא נהג לספר שחש איך מלוים אותו משמיים ומסתירים אותו מקלגסי הנאצים, כדי שיוכל לעשות את תפקידו הקדוש.
פעם אחת בעודו סורק חנות הרוסה, הבחין בחיילים שמסתובבים בקרבת החנות. קרבתה של החנות ל'בודה' הטעתה אותו, הוא חשב שהם חיילים רוסיים שכבר כבשו את 'בודה', והחל לדבר איתם רוסית, אך עד מהרה הובהר לו כי היו אלו חיילים הונגרים, וכשנחשף אליהם, הם הסגירו אותו לשלטונות הגרמנים, שם עבר חקירה צולבת, ע"י חוקר שיכור שהפלה בו מכות רצח, בחשד שהוא מרגל רוסי.
באמצע החקירה, תוך כדי שהחוקר מנופף באקדחו ומאיים לרוצחו, נקרא לפתע החוקר ע"י מפקדו, והשאיר את ר' מיכאל לבד בחדר. זו היתה עבורו הזדמנות לברוח מן החקירה ומבנין הגסטפו, כל הבנין היה סגור ומסוגר, ולא נמצאה כל דרך הימלטות אפשרית. בלית ברירה הוא נדחק מאחורי ארון שעמד בפינת החדר, ופתח את דלת הארון, כדי שזו תסתיר אותו מהחוקר שבוודאי עוד רגע קט ישוב אל החדר.
ואכן, כעבור כמה דקות חזר החוקר לחדר, ולהפתעתו לא מצא בו את ר' מיכאל. הוא הקים מהומה גדולה, והחל לחפש את היהודי – 'המרגל הרוסי'. חיש מהר הוא צירף אליו עשרות חיילים שסרקו את כל המבנה מחדר לחדר ומקומה לקומה, ולא מצאו אותו. אף לחדר החקירות בו הסתתר ר' מיכאל יצאו ובאו המחפשים, אך אף אחד מהם לא העלה בדעתו לבדוק מאחורי הארון.
שעות רבות עמד שם ר' מיכאל, רועד מפחד, מתקשה לנשום, ומתאמץ בכל הכוח להשתיק את נשימותיו הכבדות, שלא יתגלה מקום מחבואו. הוא לא ידע מה הצעד הבא שיעשה, הרי מיד כשיצא ממקום המסתור יתפס, אבל הוא לא חשב על העתיד, והמשיך להסתתר שם.
ולפתע הוא שומע פסיעות בחדר, אט אט התקרבו הפסיעות אל הארון, לבו כמעט יצא… האיש שהסתובב בחדר הסיט את דלת הארון, עיניו נפגשו בר' מיכאל, והסתלק. ר' מיכאל היה בטוח שהוא הולך להזעיק את החיילים, ובדמיונו כבר חשב על הגרוע מכל, והחל להתוודות ולהיפרד מחייו..
לתדהמתו, כעבוד כמה רגעים חזר האדם ובידו תפוח, הוא דחף את התפוח לידיו של ר' מיכאל ואמר לו: 'אל תדאג, אני אעזור לך', ויצא מהחדר.
לאחר מחצית השעה הגיע שוב אותו 'מציל' אלמוני, הביא איתו בגדים וביקש מר' מיכאל שילביש אותם. 'אני אחראי על תחזוקת הבנין' – אמר לו המציל – 'אתה תהיה קבלן שיפוצים שהזמנתי, נעבור בין הקומות, ואסביר לך מה צריך לתקן ולשפץ בבנין, עד שאצליח להוציא אותך מהבנין, אבל שתף איתי פעולה, צעד בביטחון, דבר בקול רם, כדי שלא יחשדו בנו'.
'כיצד גילית את מחבואי?' – שאל אותו ר' מיכאל. המציל חייך והשיב: הדלת שהסתתרת מאחוריה מוגבהת מעט מהרצפה והרגלים שלך הציצו מתחתיה'. או אז הבין ר' מיכאל איזה נס ארע לו שרק הוא שגילה את רגליו, ולא עשרות החיילים שעברו שם לפניו.
וכך עברו ר' מיכאל והמציל בין הקומות בבטחה, כשמסביבם עשרות חיילים זעופים מחפשים אותו, ולא מצליחים לסלוח לעצמם ע"כ שהטרף ברח להם מתחת לאפם, עד שיצאו מן הבנין…