אנחנו מצויים בעיצומו של החורף, ולמרות שמחויבים להודות על כל טיפה וטיפה היורדת מן השמים, המציאות בשטח היא שהגשמים שירדו עד כה אינם ממלאים את הגרעון העצום של אגם הכנרת, וגם כל המסתעפים ממנה, כמו האקוויפרים והמאגרים העיליים עדיין ריקים כמעט לחלוטין.
יתירה מזאת: כאשר אנחנו שומעים שגם לאחר סערת-שטפונות כמו זו שהיתה בימי החנוכה, וגם בימים אלה, התווספו לכנרת רק 4 ס"מ, כי מרבית הגשמים לא ירדו מעל אגן הכנרת עצמו, אנחנו נזכרים בתקופות קודמות, של לפני 15 ו-20 שנה, שבהן כל אירוע של גשמים מרובים היה מוסיף לכנרת באופן מיידי עשרות ס"מ. והנה כיום הזה, למרות שברוך-השם הגשמים יורדים, וגם באמצע החודש הנוכחי היו כמה 'אירועים גשמיים' חזקים, הרי לאחר מכן אנחנו קוראים ומתבשרים ש'הכנרת עלתה בסנטימטר-וחצי', ולאחר מכן בעוד 4 ס"מ, ועוד 4, וזהו. והשאלה היא מדוע זה קורה? הרי פשוט וברור לכל אחד מאתנו, שבכוחו של הקב"ה להביא עודף בחורף זה למצב של 'כנרת מליאה', למרות שחסרים לה יותר מ-5.5 מטרים! ומי שזוכר טוב, יזכור שלפני כ-20 שנה היו חסרים בתחילת החורף כ-5 מטרים, ובתוך עונה חורפית אחת התמלא כל החסר הזה!
ותמיד ישמיעו באוזנינו 'סיבות טבעיות' לדבר. ולמשל: הגשמים לא ירדו ממש מעל אגן ההיקוות של הכנרת, אלא מסביבו, ולכן לא נוספה לאחר הגשמים כמות מרובה. יהיו שידברו על התאיידות המים, ויהיו שיזכירו סיבות אחרות, אבל השאלה העיקרית היא, מדוע זה קורה? למה השי"ת מסבב את העניינים בצורה שכזו?
"אף אחד מאתנו אינו נביא, והסיבות למצב הקשה הזה צריכות לצאת משולחנם של גדולי הדור", אמר לנו רבינו המרא דאתרא הגר"י זילברשטיין שליט"א, במהלך החודש האחרון. "ובכל אופן", הוסיף, "נוכל לצטט כאן כמה דברים, שאם נתחזק בהם נוכל לקוות לשינוי המצב, והשי"ת ראה שעניינו וישפיע עלינו משפע מטרות-עוזו".
הרב שליט"א פתח בפנינו את הפסוק (בראשית, ב' ה') "וכל שיח השדה טרם יהיה בארץ, וכל עשב השדה טרם יצמח, כי לא המטיר ה' אלקים על הארץ – והאדם אין לעבד את האדמה". בבריאת העולם, אף שנבראו הצמחים ביום השלישי, מכל מקום הם לא יצאו, אלא היו על פתח הקרקע, כי לא המטיר ה' עדיין גשם על הארץ. ומפני מה לא המטיר ה' גשם? – כתב רש"י: לפי שאדם אין לעבוד את האדמה, ואין מכיר בטובתן של גשמים; וכשבא אדם וידע שהם צורך לעולם התפלל עליהם וירדו, וצמחו האילנות והדשאים".
מתוך דברי רש"י אנחנו למדים, ציין הרב שליט"א, שכדי שיירדו גשמים ויצמחו האילנות והדשאים, אנחנו צריכים 'להכיר בטובתן של גשמים', דהיינו שנדע ונעריך כראוי את ערכם וחשיבותם, ואז ממילא נתפלל עליהם, וכשנתפלל יירדו הגשמים, ויצמחו האילנות והדשאים.
ואכן, כולנו זוכרים את השנים שבהן התמהמהו הגשמים לרדת, והחקלאים – ויחד עימם כל בית ישראל בכל מקומות פזוריהם – היו מתכנסים לתפילה ולתחנונים, לחלות ולחנן פני מלך יושב-מרומים, שיפתח את הרקיע וירווה את הארץ.
מה שקורה בימינו הוא, שבגלל המתקנים המשוכללים של ההתפלה, חדלנו להעריך את הגשמים, ולמחשבותינו מתגנבת המחשבה הפסולה אולי כביכול אנחנו יכולים להסתדר גם בלעדיהם… ההיפך הגמור מ'הכרת טובת הגשמים' כלשון רש"י. אם השי"ת ברא את עולמו באופן כזה שהבריאה תצמח ותתפתח דווקא ע"י הגשמים, שיירדו וירוו את האדמה, הרי ברור שהמצב האידיאלי הוא שלא נזדקק כלל לעצות ולפעולות חיצוניות כמו ההתפלה וכיו"ב. להוותנו נוצר מצב שאם במשך כל שנים חינכו אותנו שכדי לזכות למים, צריכים להתפלל ולהתקרב אל הקב"ה, ורק אז יש סיכוי להיות מושפעים ממתנת–ידו ממעל, הרי שעכשיו הבעיה הגדולה היא שבני האדם משילים מעל עצמם את החובה הזו, חובת התפילה, ועלולים לומר לעצמם: מה יקרה אם לא יירדו גשמים? תהיה התפלה!
וזה הגרוע מכל. גם החקלאים שאינם שומרי מצוות ידעו, שבכל מה שקשור לנושא המים עליהם לסמוך ולבטוח על מי שאמר והיה העולם, מהיום עלולה להיות להם – כביכול – 'אופציה' נוספת. שהרי אין הם מבינים ויודעים שאם לא השי"ת – אזי גם ההתפלה תהיה תפלה לחלוטין.
אבל אנחנו, שגודלנו מנעורינו בין ארבעת כתלי בית המדרש, ומאמינים בכל מילה בתורת השם, צריכים לדעת שאם הקב"ה קבע בתורתו "יפתח ה' לך את אוצרו הטוב את השמים לתת מטר ארצך בעתו", הרי שאין, ולא תהיה לעולם, כל אפשרות אחרת, להרוות את האדמה הצמאה אלא אך ורק על ידי 'מטר ארצך'.
כאשר גם הגשמים עדיין אינם מספקים את 'הסחורה המבוקשת', ודאי מוטל עלינו לפשפש במעשינו ולחפש את דרכינו לתקן את הטעון תיקון. והדבר הראשון הוא על ידי תפילה ובקשה על הגשם! רק כך פותחים את שערי השמים!
הכנרת כועסת בגלל חילולי השבת
זאת, ועוד. בכל מה שקשור לירידת הגשמים, ולמילוי המים בכנרת, תובעת גם השבת את עלבונה! אין צורך לגלות שספינות רבות משייטות באגם במשך השבת, ואם לא היה די בכך – הרי שהכל הזדעזעו לשמוע את חילולי השבת שנעשו על הטיילת ובחוף-ימה של הכנרת! ואם זה מה שעושים בכנרת, אזי הכנרת כועסת! וגם אם יורדים ב"ה גשמים למכביר, המפלס עדיין לא מראה אותות-של-תקוה! אלא כפי שרבותינו חינכונו, שמירת השבת איננה תלויה רק באלה שמחללים אותה בריש-גלי, אלא גם, ואולי בעיקר, בשמירת השבת של כל אחד ואחד מאתנו. כי כאשר אנחנו נשמור את השבת ביתר-שאת וביתר-עז, תשפיע השמירה שלנו גם על אלה שלא גדלו בבתי המדרשות!
ואם נחפש סיבה נוספת לחיזוק בתפילה בענין הגשמים, נצרף לכל האמור גם את ענין ה'כבוד-שם-שמים' שיהיה אם הקב"ה יוכיח לכל באי-עולם את ידו החזקה וזרועו הנטויה, וימלא לנו עוד בחורף זה את כל הכנרת, עד תומה! ברגע שנכוון את מחשבותינו אליו יתברך, ונאמר לו שאנחנו רוצים ששמו יתקדש ויתקלס בפי הבריות, וכל באי-עולם יראו ויידעו 'כי אין מעצור לה' להושיע, ברב או במעט' כלשון הפסוק (שמואל- א', י"ד ו'), וברצוננו לראות את מלכנו מקולס בעיני כל בריותיו – ברגע שנכוון כך, נראה שגם ארובות השמים ייפתחו. נתאר לעצמנו איזה קידוש-השם יהיה בעולם אם בחורף אחד יושלם המחסור במים! הרי בוודאי שבמקרה זה יצביעו כולם כלפי שמיא, ויאמרו הפעם שרק השי"ת היה יכול לכך, ורק מכוחו התמלאו המאגרים! איזה 'יהא שמיה רבה מברך' יישמע אז בעולם כולו!
(מתוך 'קול ברמה' – גליון 326, שבט תשע"ט)
